רכיבי נגישות
- הדגשת ניווט מקלדת
-
בחר גודל פונט
-
בחר קונטרסט
- איפוס הגדרות נגישות
הצגת בכורה: בכורות מאת בוגרי סמינר הקיבוצים
20% הנחה לגמלאים/סטודנטים/חיילים
מותנה בהצגת תעודה בלבד
ניתן לחנות גם בחניון אחוזת החוף ברח' רבניצקי 6, הסמוך לתיאטרון
תודה מיוחדת לבית הספר לאומנויות הבמה, סמינר הקיבוצים, וליחזקאל לזרוב ראש בית הספר
איכס תראי / גילי נוימן
ארבע נשים וגבר אחד על הבמה במחקר אודות הקשר בין פורנוגרפיה ומיניות.
בניסיון לחשוף את המקורות לתשוקותיהן, הן עוברת דרך מספר תחנות בתקווה למצוא רגע
של חמלה.
כתיבה ובימוי: גילי נוימן // משתתפים: דשה ארוסוב, דורון טאובר, נטלי
עמוסי, גילי נוימן ואלון גלזינגר // עיצוב תפאורה ותלבושות: אור ויינמן // מוסיקה
מקורית: אלון גלזינגר // דרמטורגיה: ירדן בר-אל // עיצוב תנועה: שירה זוהר // עיצוב
תאורה: דן בן-דור // ע. בימוי: עתליה כהן // הפקה: תמר פור // תומכת: תמר ארביב //
חונכת: דניאל כהן לוי
תודה מיוחדת ליחזקאל לזרוב, עמית זרקא, כריסטופר חביב ויונתן סבוראי,
ולכל מי שהתיר.ה איתי מחשבות אסורות: גלי אסולין, תמר ברבי, אמיר ליברמן, גל שמי,
אלונה טורנר, לילך כנען, אורן עילם, עלי פרבר אשכנזי
סופר אגו / נעם קובי
שבת בבוקר לא היה יום יפה - סערה, סופה, רעידת אדמה…
בחרתי להביא לבמה את הסיפור שלי ושל ג׳ינג׳י - החבר הכי טוב שלי מאז
התיכון.
היצירה היא זרקור על האזורים האפלים והמודחקים של הנפש - חרדה, הכחשה
ופוסט טראומה.
היצירה מנסה לגעת בצורה עדינה וחשופה באידיאל הגבורה ובקצה השני שלו
ולהטיל בהם ספק.
היצירה נותנת את הבמה לקולות ותנועות שלא ייכנסו ל״עובדה״ או למהדורה
המרכזית.
היצירה היא חלק מחוויה קולקטיבית, שכולנו חלק ממנה, רק הפעם מנקודת
המבט שלי.
בימוי, וידאו וכתיבה: נעם קובי // ליווי אמנותי:
נטלי צוקרמן, אבי גיבסון בר-אל // ע.
במאי: שיר קרני // עיצוב במה ותלבושות: גל רוזנמן // עיצוב תאורה והפקה: דן בן דור
// תנועה: תמר ברבי // תומכת: תמר דניאלי // עיצוב פוסטר: נעם קובי וגל רוזנמן // פרפורמרים
יוצרים: רון גברא, עומר לב, נעם קובי וליאור אובגנג
תודה ענקית לשחקנים והיוצרים, עומר, רון וג׳ינג׳י, הסופר מוכשרים והמקסימים שיצרתם איתי את היצירה ועזרתם לי להביא אותי, את הלב שלי ואת האמת שלי לבמה.
תודה לכל שאר היוצרים שליוו, תמכו והיו שם כדי לתת פיסות מהלב ומהעולם
שלהם
ואיחול אחרון הוא לכולנו, הלוואי שנצליח להביע חמלה אחד כלפי השני
ובעיקר כלפי עצמנו
יש תחושה שהחמלה בסכנת הכחדה
מוקדש לכל לכל חברינו שכבר לא איתנו, ובאופן אישי: אלון ורבר ז״ל, גיא
אילוז ז״ל, שחר גינדי ז״ל, בן אורי ז״ל, בר זוהר ז״ל ואלמוג סרוסי ז״ל
האוויר הוא של כולם / הראל ישורון
כשליהקתי את ירדי, אחי הקטן, חשבתי שאני יוצר מופע תנועתי, ויזואלי, אבסטרקטי על
משל המערה.
טעיתי
אחים שלי הקטנים, וההבנה המבעיתה הזאת שאני לא בטוח כמה אני מכיר
אותם.
הם כל כך שונים ממני ועדיין כל מה שאני רוצה זה להשכיב אותם לישון
ולשיר להם שיר ערש.
הם כל כך גדולים - הם יותר גבוהים ממני, יותר חזקים ממני, יותר
מצחיקים ממני וגמישים ממני.
אבל אני עדיין המנהיג שלהם – מנהיג קטן ומצחיק כמו משה, צנום ומגמגם.
והגמגום שלי חלש ועדין: א... א... ני... או.. או.. הב את.. את.. כם.
איך אפשר עם גוף כזה צנום עדיין להרגיש שאני סוחב את כל העולם על הגב?
בימוי: הראל ישורון // פרפורמרים: ירדן והראל ישורון //
עוזרת בימאי: הדס רינגר // מוסיקה מקורית: שחר עמרן // עיצוב: מיכל
גלזר והראל ישורון // עיצוב תאורה: דן בן דור // הפקה: רועי רן
// ייעוץ אומנותי: דשה ארוסוב // ליווי אומנותי: נעה וגנר, אודם רדאי
וגיבסון בר-אל
תודה לכל מוריי בסמינר, תודה מיוחדת ליחזקאל
לזרוב, תודה למלאני לומברד על עבודת תפירה, פרידה שהם, אופיר דגן, נעה נשיא,
רועי יוסף, ליאור אביצור, נדב ברנע, עדו שחק, עדן ווייס, עידן מחלוף, צחי
מוסקוביץ', עומר עזרתי, ניק קברקין, אמא, אבא סבא, סבתא ואיה, תודה לירדי.
אנחנו מקדישים את היצירה הזאת לאיליי אח שלנו הקטן.
השקת ספרון המחזה "איך קוראים ל...שלום" / כריסטופר חביב
"צעיר" מחליט ללכת לתפוס בעצמו את סינוואר ולסיים את
המלחמה. הוא נעזר ב"צעירה", חולה במחלת הנרקולפסיה, כדי לנסות להגיע
אליו דרך עולם החלומות ולמצוא אותו. בדרך הוא גורר אותה למסע בתת המודע היהודי -
ישראלי הקולקטיבי ולסיוטים הפרטיים שלו.
לצד מכירת המחזה, השחקנית גל סטריכש תופיע בקטע קצר מתוך ההצגה המלאה
- אילנית הגננת מתכוננת ל"כנס למען השלום" בגן עם הילדים.
כתיבה ובימוי: כריסטופר חביב
// משחק: גל סטריכש // עיצוב תאורה: דן בן-דור
תודות ענקיות לעלמא סמדר, רועי
דרור, שיר קרני, הילה שמואל, עומר לוי, תמר ברבי, אילן הרצוג, עומר לב, אופיר סעדה
ורועי יוסף, תודה ענקית ומיוחדת לסמינר הקיבוצים ולמשרד ההפקות, ובפרט ליחזקאל
לזרוב, דניאל כהן לוי, אבי גיבסון בראל ופרידה שוהם.
אני מאחל להחזרתם המהירה של בר
קופרשטיין, גלי וזיוי ברמן ולזכרם של ענבר היימן ודור זימל.