פסטיבל א-ז'אנר

"התפקיד הקמאי של הבית אינו להנחות את ההיות בעזרת אדריכלות המבנה ולגלות מקום, אלא לשבור את מלאות היסוד ולפעור בתוכו את האוטופיה שבה האני מתכנס בתוך עצמו במגוריו אצל עצמו - הלידה החבויה של העולם מתרחשת מתוך המגורים" עמנואל לוינס

 

העולם מיטלטל בין קטבים. בזמן שהטכנולוגיה מתקדמת במהירות ומאפשרת לנו לכאורה להכות שורשים באוויר, לחיות חיים אלחוטיים ולהיות במספר מקומות במקביל, האדמה בוערת. שינויים דמוגרפיים רדיקליים מתרחשים, משטרים קורסים, תפיסות ומוסכמות נבחנות מחדש.

 

בזמן שהמחשבה האנושית מתפתחת, המודעות מעמיקה והאפשרויות לחשיבה חדשה מתרבות, כמויות גדולות של דם ממשיכות להישפך. המאבקים על גבולות, משאבים וזהות מקצינים, מלחמות על הבית עולות שלב באכזריות שלהן.

 

בזמן שלוויינים משוכללים נשלחים לחלל והאדם מגלה כוכבים וסודות יקום חדשים, אנחנו ממשיכים לחמם ולזהם את כדור הארץ ומערערים את האיזון העדין של הטבע. המבנה שאנחנו חיים בתוכו מתערער על ידינו. הבית הגדול של כולנו נמצא בסכנת קיום.

 

כשקירות הבית הגדול רועדים בכזו עוצמה, מה קורה לבית הפרטי של כל אחד מאיתנו? מה משמעות המושג הזה בנקודת הזמן הנוכחית על רקע הטלטלות והשינויים הבלתי פוסקים שמתרחשים סביבנו?

 

בקול הקורא של פסטיבל א-ז'אנר 2017 ביקשנו לבדוק את המושג הכל כך מוכר לנו דרך הביטוי "הום סוויט הום" (בתרגום חופשי - אין כמו בבית), מושג שנולד כשיר אמריקאי לפני 150 שנה והפך לביטוי שגור שמבטא את הכמיהה למקום המוכר והבטוח. מה מצב הכמיהה לבית? לאותו מושג שכמה מהטרגדיות הגדולות ביותר שלנו נמצאות עמוק בתוך מה שהוא מקפל. לאותו רעיון שכמה מהחלומות הלא מושגים והאכזבות הקשות ביותר שמניעות אותנו  מצויות בו.

 

הבית בעשור השני של המאה ה-21 עדיין חמקמק ובלתי נתפס. הכמיהה אליו נוכחת בכל כך הרבה דרכים.

 

ב-27 לאפריל נפתח את הדלת לפסטיבל:

"הלידה החבויה של העולם מתרחשת מתוך המגורים" - אתם מוזמנים לקחת בה חלק.

 

 

אוצרות וניהול אומנותי: ניצן כהן ונאוה צוקרמן

יוזם הפסטיבל: יאיר ורדי

הפסטיבל השנה מתקיים בשיתוף עם מוזיאון פתח תקוה לאמנות

כניסה לתערוכה+מופע במחיר מיוחד / לבעלי קוד הנחה - התקשרו: 03-5611211

 

למה דווקא יצירה חדשנית ורעננה לא זוכה לתקציבים / איתן בלום הארץ 

 

"אין כמו בבית" - הבמה / צבי גורן

 

A-Genre 2017: Home Sweet Home / אילת דקל

 

 

 

28/4 שישי 14:30

29/4 שבת 17:00

 

 

אנה זקרבסקי

מינסק

 

"המשורר ממתן את צביונו של החלום האנוכי בהקיץ על-ידי שינויים והעלמות, והוא משחד אותנו בגרימת נחת-רוח פורמלית צרופה, היינו אסתטית...כדי לאפשר הנאה גדולה יותר שמקורה בשחרורן של מתיחויות בנפשנו... המשורר יוצר בשבילנו את האפשרות להנות, מכאן ואילך, מהזיותינו שלנו בעצמנו בלא מוסר כליות ובלא בושה.” (מתוך "המשורר וההזיה"\ ז. פרויד בתרגום אריה בר)

היצירה הבימתית "מינסק" נבנית ונהרסת כמו מינסק האמיתית, עיר הולדתי, בירת בלרוס, שסבלה גורל דומה. מתוך הבנייה וההרס בוקע מרחב אוטונומי חדש - "עיר כלאיים", שיר, אליו מתנקזים רסיסי זכרונות וחלומות בהקיץ עם שינויים והיעלמות...

 

 

 

מעיין כהן מרציאנו

Body View 

 

תצוגת הגוף הנשי, תצוגת המבט המשקיף על הגוף, תצוגת הגוף המשקיף על המבט.

תצוגת חלקי הגוף, נפח איבריי, הרקמות והבשר.

אירוע גופני, פלסטי, חזותי ומוסיקלי, טקסט גופני נשי.

 

תודות: הראל מקס, אנאבל דביר, המסלול לכוריאוגרפיה - האקדמיה למחול

 

 

 

עודד ליפשיץ

החדר הפנימי

 

תיאטרון לצופה אחד.

חור הצצה למובלעת של זיכרון - חדר סגור. בחדר יושבת אישה, באזניות נשמע קול של גבר. הוא מדבר אליה או עליה? מהו החדר הזה בו היא נמצאת? מי היא האישה הזו? מחשבה? זיכרון? הזמנה לחוויה תיאטרלית אישית בין צופה, שחקנית וקול.

 

 

 

אייל לנדסמן וניצן כהן

רפאים

 

סיור מודרך בתערוכת תמונות שכבר לא תלויות על הקיר. בגלריה נותר רק השם שלהן על הקיר השחור ומדריך גלריה שמנסה למלא את החלל הריק.

 

שיתוף פעולה בין פסטיבל הצילום הבינלאומי ופסטיבל א-ז'אנר בתמונע.

 

 

 

עמנואל ויצטום

אינקוגניטו Incognito

מיצב סאונד

 

ההתרחשות של הקהל במרחב התיאטרון בימי הפסטיבל תוקלט ותשודר בלייב בחדר, עם ליווי של יוצר העבודה עמנואל ויצטום, די ג׳יי סמוי המלווה את מופע החשפנות הלא מודע שלנו, הקהל.

העבודה עוסקת באובדן הפרטיות בעידן הדיגיטלי והפיכת המרחב הביתי-פרטי למרחב ציבורי.

הקהל בפסטיבל הוא חומר הגלם של היצירה.

 

 

 

יובל מסקין ולזלי גרנות

יובל ישיר לנו סולו ולזלי יבשל

 

יובל מסקין, ההוא מהרדיו ומהתיאטרון, ולזלי גרנות, החבר הכי טוב של יובל מסקין שהוא גם בשלן, מזמינים אתכם ואתכן למטבח הקטן והצפוף של תיאטרון תמונע. מבשלים שם שירי ילדות ואוכל מנחם.

בתיאבון.

 

מופיע בכל ימי הפסטיבל

 

צילום: נעמי יואלי

 

 

נופר סלע

פני שטח

 

העבודה "פני שטח" מזמינה את הקהל למפגש פנים אל פנים עם ארץ ישראל. היא נמצאת בכל אחד ואחת מאתנו, אך דומה שהמפה שמובילה אליה נעשתה בלתי - קריאה. כדי למצוא מחדש את הדרך אליה, יש להתחקות אחר קווי מתאר פיזיים וקואורדינטות רגשיות. בעזרת נייר, פחמים, ושאלות אישיות, הקהל והיוצרת מנסים לצייר מחדש את מפת ארץ ישראל.

 

ליווי אמנותי: לי לוריאן, מאיה לוי

 

העבודה הופקה במסגרת קולקטיב פנדורה, ובתמיכת קרן רבינוביץ' לאמנויות

 

 

עינת ויצמן ועזיז א-טורי

הבית ה-112 – שיעור בבנייה פוליטית

 

הרגע החשוב בחייו של בית הוא רגע בנייתו ורגע הריסתו. בשתי נקודות אלו בחיי הבית, המדינה מעורבת ומשפיעה - בנית הבית ברישיון המדינה או כאקט מחאה, והריסת הבית ע"י המדינה, בדרך כלל באלימות. עזיז א- טורי הוא הבנאי הכי טוב באל ערקיב. הוא יכול לבנות את ביתו במהירות ששמורה למי שביתו נהרס ע"י המדינה למעלה ממאה פעם. מאז שבית המשפט הטיל עליו צו אישי שאוסר עליו לבנות הוא לא משתתף בהקמת הכפר אחרי ההרס החודשי. עזיז א-טורי יגיע לתל אביב לתיאטרון תמונע לאחר שביתו יהרס בפעם ה-111 ע"י המדינה ויעביר לקהל שיעור בבניית בית. הבית יבנה בזמן אמת על במת התיאטרון. דרך הבנייה יחשף הסיפור של אל ערקיב, כפר בנגב שעד היום נהרס 111 פעמים ונבנה מחדש, והפך לסמל של מאבק הבדואים להכרה בזכותם על הקרקעות.

 

 

 
הפסטיבל השנה מתקיים בשיתוף מוזיאון פתח תקוה לאומנות

 

28/4 שישי 12:00

28/4 שישי 19:30

29/4 שבת 19:30

 

 

עלית קרייז

חדר ריק - סולו פרפורמנס בשיתוף קהל

 

מופע אישי אינטראקטיבי הבוחן מהם הפרטים הקטנים אשר משפיעים על בחירתנו עם מי נגור ואיך נחיה ביחד. בחיפוש אחר בן הזוג המושלם לחיים משותפים תחת קורת גג אחת, ננסה לפענח ביחד  את הפרקטיקה של האהבה.

תודות עמוקות מכל הלב: מיכל ואעקנין, ליטל נמרוד, ניר ארז, רותם וולק, רג'ין שושן

 

 

 

שמרית מלול ואיריס מועלם

גופי הוא מקדשי

 

עבודה שנעה על תפר בין עונג לכאב, בין מקלט למקדש, בין שורשי להווה, בבית הנצחי שלנו פה. הגוף. 

 

תודות: עמיחי זילברמן, סמי מלול

 

 

 

איילת בן צבי

החדר האחרון 

 

כל מוות הוא ייחודי באופן מוחלט, כמו החיים.

איילת בן צבי, אדריכלית ומעצבת מצבות, מזמינה אתכם לשיחה על הדרך בה תרצו לצאת החוצה מהעולם. תוכלו לעצב ולתכנן לעצמכם את המצבה שאתם רוצים  - לבחור איך ייראה החדר האחרון שלכם. 

 

משתתפות: איילת בן צבי ורותי שפירא

 

 

 

 

 

נדב בושם

דברים שמצאתי בארון של אמא

 

האם מה שנותר מאדם זה סך הפרטים שהותיר אחריו בעולם?

הזמנה לשיטוט פעיל במוזיאון שמקים היוצר נדב בושם לזכרה של אמו, מוזיאון שמורכב מפריטים שונים שאספה בחייה והוא ליקט במותה, כחלק מתהליך פירוק ביתה שהיה בית ילדותו. חלקם אסורים למגע, חלקם יועמדו למכירה וחלקם יתרמו. נדב ושתי דיילות הזיכרון של המוזיאון מזמינים אתכם ואתכן לקחת חלק בעזרה במיון המכתבים והתמונות ובעיקר לשמוע הצעות יעול וחשיבה מחדש על מהו אובדן, איך מתעצב הזיכרון ומה עושים עם מה שנותר בסוף.

 

משתתפים: נדב בושם, בהט קלאצ'י וענת פדרשניידר

עיצוב חלל: אנני אטדגי

וידאו: אייל תגר

עיצוב קלפים: ורד רשף גוזלן

 

תודות: אביב איבגי, אורה מאירסון, אילן בושם, יונה וייס, טלי אייל, אתי יוטבת, מרים ברוורמן וצביה נרדי

 

 

 

נגה גולן

נאמן למקור

 

יצירה שהיא עבודת שיחזור של תנועה ושל בית. דרך איסוף ולמידה של חומרי ארכיון מילדותה בוחנת היוצרת את האפשרות לחזור אל איכות ראשונית של גילוי תנועתי. בתהליך היזכרות פיזי היא מנסה לשוב אל סלון הילדות ולמצוא בגוף ההווה שרידים מן העבר. 

 

מבצעות: נגה ושי גולן

מוסיקה: kylie minogue- where is the feeling

 

 

 

 

 

גליה עיני

אבּימא

 

יוצרת העבודה גליה מזמינה את הוריה, אברהם וסילביה, להופיע לראשונה בחייהם על הבמה כמבצעים בעבודת פרפורמנס. שיחות שהקליטה בין השניים, הופכות ליצירת סאונד ווידאו טקסטואלי של העבודה. המפגש בין יצירת הסאונד, הוידאו והעולם החזותי של היוצרת לבין נוכחותם הראשונית והבלתי אמצעית של הוריה על הבמה, יוצר מרחב חד פעמי אוטונומי רפלקסיבי.

 

משתתפים: אברהם וסילביה עיני

עיצוב חלל וסאונד: גליה עיני

עריכה ומיקס סאונד: מרקו מילבסקי

וידאו: אפרת עיני

 

תודות: יונתן וורד, ביה"ס לתיאטרון חזותי, הזירה הבין תחומית

העבודה הועלתה לראשונה במסגרת כנס הפרפורמנס הבינלאומי מספר חמש בהפקת בית הספר לתיאטרון חזותי.

 

 
הפסטיבל מתקיים השנה בשיתוף מוזיאון פתח תקוה לאמנות