כרגע 4 יצירות מעכשיו

4 יצירות חדשות של בוגרים טריים מבתי הספר לאמנויות. חיפשנו ואספנו את הכוחות החדשים הכי מעניינים שקורים ממש עכשיו כדי להציג לכם.ן אותם ואותן בלילה רב תחומי עם היוצרות והיוצרים שעומדים שניה לפני שהם בחזית היצירה הישראלית.  "כרגע 2025" מורכב מעבודות מתוך הבית ספר לתיאטרון חזותי, מוסררה, המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל והסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין.

אמנים משתתפים: יובל רובינשטיין, נוּן (נעמי ויסלברג ונגה שליט גליק), יעל בונה, הלל אנגל // תאורה: יואב בראל

לא גיבור | הלל אנגל

יצירה תיאטרון-מוזיקלי על לוחם במלחמה הנוכחית שעוצר ושואל למה? ומה אני עושה פה?
בתוך חלל ש״טוהר״, באמצע ״שהייה מבצעית״, חייל אחד מתחיל לשאול שאלות. שאלות קשות. הרגע נעצר כשהחפ"ק מודיע לו - ״יש לך יעד חדש, דווח כשאתה מוכן לתנועה״. האם הוא מוכן לתנועה?

מאת ובביצוע: הלל אנגל // ליווי אמנותי: דוראל זילברמן // הפקה מוסיקלית: נדב כהן

המופע הופק והוצג לראשונה במסגרת הסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין

ילד תחת | יובל רובינשטיין

צילום מסך מתוך וידיאו של יובל רובינשטיין

גן רצסיבי יכול לבוא לידי ביטוי רק אם התקבל משני ההורים, ובהעדר גן דומיננטי שיאפיל עליו. מופע תיאטרון חזותי ומוסיקלי על ילד-תחת. ילד-תחת שהוא תוצר של שושלת ארוכה: מסורות חונקות, סכסוכים משפחתיים, מלחמות, אהבות נכזבות. מתוך מקהלה של זיכרונות – שירי ילדות, מכתבי אהבה, בלדות רחוקות – נרקם מופע שכולו חקירה של מה שעובר מדור לדור, ומה שנסדק בדרך. המופע עושה שימוש באנשים, בגוף ובבשר, בקול – ממש כמו שאנו, האוהבים, עושים שימוש זה בזה, בקול רם וברכות או באי-ידיעה מוחלטת.

תודה לנאוה פרנקל, ניר שאולוף, מיכל אופנהיים, מירב בן דוד, עידו ברק, רחל רובינשטיין, חנן רובינשטיין.
תודה מיוחדת למנצחת-ועוזרת במאי הדר בת ציון צרויה.
לאנסמבל האהוב שלי: עדן דולב, עופרי אפרת, סופיה גלדקיה, תלתן סולוטורבסקי, נועה יריב, איתמר לוי, שיר חמני, טליה לוין.

שתיים בחדר צל | נעמי וייסלברג

צילום: רון דהן

מופע אינטימי חי המשלב סאונד, הקרנות וצלליות. יומן תודעתי חי, שהדואו נון - הנקרא על שם אל התהום המימי המצרי NŪN - רוקמות מתוך שיטוט בתוך זיכרונות, חלומות ותחושות של הגוף ושואב השראה ממצבי תודעה ונופים עירוניים. השהות בתוך מרחבים של זמן מאפשרת להן לזלוג בין שכבות מוזיקה עדינות, אל מילים מתערבלות, ובתוך כך לספר סיפור מיתי שבו הקול והצל הם הדמויות המרכזיים.

אולי זה אפילו באמת | יעל בונה

צילום מסך מתוך סרטה של יעל בונה

סרט אנימציה קצר על אשליה של תנועה.

יעל מאמינה לתנועה על אף הידיעה הברורה שמדובר ברצף של תמונות סטטיות. בשנתיים האחרונות במקום הזה, היא (ואולי כולנו) זקוקה לאשליה; משהו להאמין בו, על אף הידיעה הברורה שהדברים הם אחרת. אם אפשר להצליח לגרום למוח להאמין לאשליה של תנועה, אולי אפשר להצליח לגרום לו להאמין גם לאשליה של תקווה?

בימוי: יעל בונה // צילום: עומר דולב // מוסיקה: נויה פוקס

הסרט הופק והוצג לראשונה במסגרת המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל.