איך לא חשבתי על זה קודם

תומס, קשיש מר נפש, נרגן, מיזנטרופ וגם אתאיסט, נפגש במהלך ההצגה בדמויות שונות ומשונות.  הפגישות שנושאות אופי מנוכר ומוזר מבטאות השקפה ייחודית על החיים, על המוות ועל הבדידות האנושית. בלב העלילה סדרת מפגשים של תומס עם אלמוני בן גילו והתפתחות הקשר ביניהם. מכרו החדש הוא ההפך הגמור מתומס: אדם שוחר חברה, אוהב מוסיקה, קולנוע ואפילו תיאטרון. האיש מאמין שיש להמשיך ולהנות מכל רגע שנותר בחייו. לא יחלוף זמן רב ויתגלה סוד מעברם המשותף שיטלטל את תומס ויבהיר לו מה היא הבחירה ההחלטית היחידה שעליו לקחת. "איך לא חשבתי על זה קודם" אומר תומס לעצמו.

למרות אופייה המקברי מדובר ביצירה קומית אירונית שבנקל אפשר להגדירה (מי שרוצה להגדיר) כקומדיה שחורה אוהבת אדם!

על ההצגה "איך לא חשבתי על זה קודם" ננו שבתאי "הארץ" 11.3.2025

"זו הצגה עדינה ויפה. אורי אברהמי מתאים לתפקיד ומשחק בצורה מדויקת להפליא, מלאה חן והומור דק. באמצעים מינימליים — כמה כיסאות, סלוטייפ המסמן חדר, ספסל — ההצגה מצליחה לייצר עולם שבמרכזו אדם מסוים, שאנו כקהל כמו מבקרים בחייו ולומדים להכירו. זו איכות עדינה, ההולכת ומתמעטת בתקופתנו, כזאת שתיגע ללבו של כל מי שמעריך מחשבה ולא את המובן מאליו.

בתי בת ה–12 נהנתה מאוד. אחרי הצפייה נוצרה בינינו שיחה ארוכה על זיקנה, על בדידות ועל הדמויות המסוימות שבהן צפינו. נדמה היה שהשיחה היא המשך טבעי להצגה, שהיא עצמה מעין הרהור, מחשבה ושיחה אנושית פשוטה על בני אדם."

מחזה: חיים מרין (על פי "רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל" מאת ש. אסקילדסן)
בימוי ודרמטורגיה: מלכה מרין 
עיצוב במה ותלבושות: דלית ענבר // עיצוב תאורה: נעה אלרן // ייעוץ מוסיקלי: רומי עזר // הפקה: נינה אופנהיים // שחקנים: אורי אברהמי, אלי דנקר, שאול עזר