שייקספיר בחווה הסינית

יודקה פלס, שחקן שייקספירי מפורסם, יושב כבר שנה בבית בגלל המגפה שפרצה בארץ. פזית פלס, בתו, עושה הכל כדי למצוא לו מקום להופיע בו אבל כל התיאטראות בארץ נסגרו. בייאושה היא מגיעה למקום היחיד שפתוח כרגע – מועדון לנפגעי הלם קרב ממלחמת יום כיפור.

------------------------------------------------------------------------------------------------

"ב"שייקספיר בחווה הסינית" הופכת בימת התיאטרון לבר-מועדון של נפגעי הלם קרב בו הקהל (נפגעי הלם קרב אחרים? אנחנו, הצופים?) מוזמן למפגש עם הזיכרון הטראומטי שלו. זה אירוע שכורך את החוויה הפוסט-טראומטית, שאינה ניתנת לייצוג, עם התרפקות נוסטלגית על תרבות ישראלית שבבסיסה כמיהה נוסטלגית לעבר חוויה מדומיינת שכבר אינה קיימת יותר במציאות.
דווקא דרך המצג הסוריאליסטי הזה, מתאפשרת גישה, ריאליסטית ואשלייתית כאחד, למצבן הנפשי של הדמויות, ובעצם למצב הכל כך, כל כך, ישראלי.  רק באמצעות קולם של נפגעי פוסט-טראומה נטושים ודחויים, במועדון מדומיין אחד, ניתן, אולי, לעקוף את האופן בו הפכה החוויה הפוסט-טראומטית בימינו לסוג של תוכן תקשורתי דרמטי ומעוצב.
צפיתי בהצגה בתיאטרון "תמונע". את הדמויות שבמחזה מגלמים ארבעה שחקנים נפלאים: דורון צפריר, יהודה לזרוביץ, ניר ביקלס ונופר לוינגר. את המחזה כתב וביים אודי בן סעדיה. ממליץ מאוד לראות."
ד"ר דן ערב

"'שייקספיר בחווה הסינית' הוא מחזה טראגי קומי שמתרחש במועדון של חיילים הלומי קרב ממלחמת יום הכיפורים. זה לא מחזה היסטורי על המלחמה הנוראה ההיא, אלא על חבורה קטנה של חיילים ששרדו אותה. הסיפור מצליח לגעת בפצע הפתוח שנושא כל אחד מהם. זוהי קומדיה עצובה שמשלבת דמיון ומציאות ומספרת סיפור אנושי ונוגע ללב. סיפור על חיילים שעזבו את המלחמה, אבל המלחמה מעולם לא עזבה אותם".
ירמי עמיר, מבקר התיאטרון של רשת ב'…

"חבורה של אנשים שמלחמת יום כיפור פירקה אותם, מנסים למצוא גאולה להלם הקרב שטלטל אותם ולא מניח. הם מכונסים במין דיור לתשושי מלחמות ונדמה להם שהביטויים האמנותיים שינבעו מהם ייטיבו עם נפשם הפגועה. החיבור ביניהם במחזה ״שייקספיר בחוה הסינית״ מאת אודי בן סעדיה, שגם ביים, מצליב את כל הפסים מהם ירדו פגועי המלחמה והתוצאה מסכת מטורפת המשקפת את הפירוק והבלבול שאחז מאז בכולנו ולא מרפה. על רקע סרטון דוקומנטרי בפתיחת ההצגה המביא קרעי רגעים מזעזעים מהמלחמה ההיא, הצחוק שעולה מגרוננו בהצגה הוא גם זה שחונק את דמעותינו."
עודד קוטלר

"השכלת לטפל ולהעלות פצע כואב בהיסטוריה הצבאית שלנו ונגעת בו ברגישות ובהומור.
מאוד נהנינו ותודה לך." 
נחמה רבנר

"איזו הצגה כואבת רגישה ואנושית. ממש אהבנו. אני כל פעם מופתעת מחדש מעומק ההכרות והטעם המשובח שלך בשירים ובהיסטוריה הקצרה שלנו כאן."
אמירה לם