עטלפים בלי כנפיים

מופעים קרובים:
28/10/2019שני20:0065 ₪
08/11/2019שישי20:0065 ₪
09/11/2019שבת20:0065 ₪
11/12/2019רביעי20:0065 ₪

20% הנחה לגמלאים/סטודנטים/חיילים

מותנה בהצגת תעודה בלבד

לא בימי ראשון

 

משך ההצגה: 75 דקות

 

ניתן לחנות גם בחניון אחוזת החוף ברח' רבניצקי 6, הסמוך לתיאטרון

 

 

 

 

 

 

בחדר מדרגות מתפורר, בשכונה עלובה ובעיר עלומה, מתגוררים תקווה ובנה הקטן רחמים. תקווה עוטפת את בנה הקטן בשמיכת אגדות חמה ונעימה, אפילו כשהמצב מגיע לכדי כך שהיא נאלצת לשלוח אותו באמצע לילה גשום לבדו, לעולם הגדול.

זוהי נקודת המוצא של ההצגה, אשר תלך ותתפתל אחורה וקדימה בזמן ובמהלכה יעברו חייהם של תקווה ורחמים טלטלות אכזריות ומפתיעות, אך גם מלאות הומור וחסד.

זוהי קומדיה עגומה המנסה לבחון את תנועת גלגלי הסבל והנקמה ולתהות האם נוכל אי פעם לעצרם.

"תראו, ילדים. אחד הדברים המעניינים והמדכאים ביותר בחיים, הוא הזמן. נוהגים לומר עליו שהוא מזדחל לו לאטו. אך הזמן שלי, בכל אופן, מעולם לא הזדחל, לא. ובטח לא לאטו. ומדוע אני מספר לכם את זה? לא יודע. הרגיש לי נכון. אנא עארף? אה. זמן. השנים התעופפו, ילדים חמודים. כמו עלה. כמו השקוף המרשרש של קופסת סיגריות. כמו… השנים התעופפו כמו ימים. כי ככה זה כשאתה מזדקן. כשאתה ילד, כל יום עובר כמו שנה. וכשאתה זקן, כל שנה כמו יום" (מתוך המחזה)

"השפה המילולית מאוד פרועה וחצופה באופן מקסים. מין קסם נעורים כזה שהוא כל הזמן רענן... אני לא יכולתי שלא ליהנות מהעולם הגרוטסקי הזה המוצג בהנאה בימתית... עיצוב הפסקול מצוין" ננו שבתאי, הארץ

"יכול לבוא בן אדם אחד להגיד לך אחרי ההצגה וואי שמע צחקתי ואחריו לבוא בן אדם ולהגיד לך בוא הנה זה כל כך עצוב! … נזכרתי לטובה במקרה הזה בחנוך לוין" יובל מסקין, "כאן תרבות"

 

"מי שרוצה לחוות תיאטרון אחר, מבלי לנסוע לעכו – "עטלפים בלי כנפיים" היא ההצגה שלו. הטקסטים צבעוניים מאוד, משובצים באפיונים אנושיים עם הומור נוגע ללב. אנשי שוליים עולים לבמה בביצוע שחקנים מלאי כישרון" עודד קוטלר, מנהל אומנותי ומייסד פסטיבל עכו

 

מאת ובבימוי: דניאל זהבי // עיצוב תפאורה: מאי סלע // מוסיקה מקורית, הלחנת שירים ונגינה בפסנתר: רוני רשף // עיצוב תלבושות ואביזרים: רונה משעול ומאי סלע // עיצוב תאורה: שי סקיבא // תנועה: מאיר אשרף // הפקה: חנה כץ // ניהול הצגה והפעלת סאונד: שקד שנלר // שחקנים: איציק גבאי, דניאל זהבי, תהילה שדה-מויאל, שחר שלום ומאי סלע

תודות: פסטיבל עכו, התיכון לאומנויות ירושלים, עודד קוטלר והאקטורז סטודיו הישראלי, שלום שמואלוב ופסטיבל תיאטרון קצר

 

ההצגה מוקדשת לזכרו של אמנון מסקין

 

עלה לראשונה בפסטיבל עכו 2018

ביקורות:

ננו שבתאי, מתוך עיתון הארץ:

"ההצגה... יש בה משהו כל כך ספונטני וחי. מה שמקורי פה זה לא הקונספט של הצגת ילדים, הניגוד בין התוכן לצורה, אלא דווקא השפה המילולית, שהיא מאוד פרועה וחצופה באופן מקסים. מין קסם נעורים כזה שהוא כל הזמן רענן. בעיקר בכתיבה ובמשחק ניכרת פה רגישות לניואנסים, וזה מתבטא בדיאלוגים ובדמויות המובהקות כל כך... אני לא יכולתי שלא ליהנות מהעולם הגרוטסקי הזה, שיצר הבמאי והכותב דניאל זהבי, המוצג בהנאה בימתית. ולסיום, עיצוב הפסקול של רוני רשף מצוין.

יונתן שוורץ, מנהל תיאטרון הסטודיו:

הבימוי והביצוע של השחקנים לא עושה הנחות ולא נכנע להגחכה קריקטוריסטית של הדמויות. הן כולן דמויות קרטוניות אבל עם נשמה ענקית… התוצאה של המהלך המבריק הזה היא שאנחנו, למרות נטייתינו לעשות זאת, לא מסוגלים לשפוט אף דמות, בעצם. כל הדמויות, העילגות והרשעות והקשוחות והפיוטיות והחולמות – כולן קורבנות של מציאות מסויימת ושל אינטרסים. אין טוב ורע. יש מציאות שצריך לשרוד.

דבר נוסף שיפה בהצגה הזאת היא הכתיבה המושחזת והמדוייקת שלה. לכל שם יש משמעות נוספת, כל משפט הוא דימוי מסויים. ועדיין, המחזאי והבמאי דניאל זהבי לא נכנע לאובר פיוטיות והמחזה, גם אם דמויותיו גרוטסקיות והמצבים בו מושטחים לעיתים בכוונה, מעוגן ומוצדק לחלוטין במציאות הנרקמת מול עינינו. גם ועומקים שהשחקנים מוציאים מתוכם בכשרון גדול.

ההצגה גם מצחיקה מאד... כמה שהמציאות שהיא מתארת – מכוערת, כך גם הקהל מוצא את עצמו מחייך וצוחק. והיות והדמויות אינן מגוחכות באמת – יוצא שאנו צוחקים על עצמינו. וכך המסר של ההצגה מועצם אף יותר.

אהבתי גם את התפאורה המדוייקת (מאי סלע) שמחזקת את תחושת העליבות והאגדה כאחד ואת המוזיקה הדלה-עמוקה כאחד של רוני רשף שעזרה לבלוע את הגלולה ... חזק ובועט בביצים של הפוליטיקלי קורקט... וזה אחד המעשים האמיצים ביותר שראיתי בפסטיבל השנה.

ראובן קלינסקי, במאי:

הצלחה של יצירה ביכולת שלה לזקק את העולם הפנימי שלך כיוצר. וזה קורה כאן. זאת יצירה שההומניות שלה מנוסחת מאהבת האדם ושנאתו בו זמנית עם אהבה אינסופית לכל מה שחי ואינו האדם. עצב מר עם פליאה ראשונית מחוקי הטבע ותנועת היקום יחד עם כמות בלתי סבירה של חמלה. זה מחזה שכתוב טוב ומתפתח בתוך העולם שלו ומספר במיומנות את הסיפור... הצגה מרגשת ומצחיקה עם אפקט וטעמים מודגשים. הצגה שאתה מאמין למגע שלה אתך. יש כאן יד מורגשת של במאי. מאוד קרוב לשחקנים ויוצר דרכם. יש בהצגה גם הרבה כישרון שלהם...  יש בהצגה הזאת פשוט הרבה קסם והרבה כישרון.

עודד קוטלר (במאי ומנהל אומנותי):

     

מי שרוצה לחוות תיאטרון אחר, מבלי לנסוע לעכו – "עטלפים בלי כנפיים", שכתב וביים דניאל זהבי, היא ההצגה שלו.

הטקסטים של זהבי צבעוניים מאוד, משובצים באפיונים אנושיים עם הומור נוגע ללב. אנשי שוליים עולים לבמה שלו בביצוע שחקנים

מלאי כישרון ומספרים סיפור שמישהו חייב היה סוף סוף לספר. ודניאל זהבי עשה את זה על רקע תפאורה חכמה ככול שהיא צנועה

(עיצבה מאי סלע). ובאותו כרטיס יזמרו לכם גם שירים, מין מונולוגים מוסיקליים החושפים עוד טפח מהנפשות הפועלות.

והכול עשוי באהבה, אהבת אנשים ואהבת תיאטרון. 

 

ראיון בכאן תרבות:

יכול לבוא בן אדם אחד להגיד לך אחרי ההצגה וואי שמע צחקתי ואחריו לבוא בן אדם ולהגיד לך בוא הנה זה כל כך עצוב!מצד אחד זה מחזה שיש לו ריח חברתי לגמרי. אבל הוא עטוף. אפילו המזרחיות שלו היא עדינה. היא לא בַפָנים. שום דבר פה לא בַפָנים... הטקסט או הסיפור מספיק בשביל לא לעשות לו דימומים או עגות או לחיצות...ההצגה היא חיה מוזרה במובנים מסוימים. היא נראית פשוטה אבל היא לא… נזכרתי לטובה במקרה הזה בחנוך לוין.

 

לראיון המלא

 

 

 

 

עטלפים בלי כנפיים
ביקורות
לוח מופעיםדלג על לוח מופעים
עבור לתוכן העמוד