מילים לא יכולות

מילים לא יכולות / זיו פלג בן-זאב

"מכיוון שהדברים צריכים להיתרגם לתוך לשון, הלשון הופכת להיות מלכודת, מעצור. היא מה שמונע בעדך לעוף" (ישראל אלירז)

מילים הן הבסיס של התערוכה "מילים לא יכולות". אבל הן לא יכולות לתאר חוויה במלואה, וודאי שלא חוויה קשה. לכן צריך מילים בשפות אחרות שינסו לתאר, שגם הן, בתורן, לא יכולות, ומצריכות מילים אחרות, בשפות אחרות, כדי לנסות שוב לתאר, ולהיכשל בכך שוב. כך נוצר תל-מילים שלא יכולות. התערוכה 'מילים לא יכולות' בנויה שכבות שונות זו מזו, מתנקזות לאחד באמצעות זרימה על פני קירות הגלריה. תיאוריו המילוליים של נער בן 16, ניצול שואה, מצטרפים לשפתה האמנותית של בתו, 77 שנים מאוחר יותר. 

שכבה ראשונה: מילים של ילד / בשנת 1941 גורש הילד יצחק לופוביץ' בן ה-11 מביתו ברומניה למחנה ריכוז בטרנסניסטריה. ב-1948 נשלח הילד שבגר והפך לנער לשיקום בהולנד, שם ניתנת לו מחברת כדי לכתוב יומן. משך חודש, בין סוף פברואר לסוף מרץ 1948, הוא כותב ככל שיכול על התלאות שעבר, בשפה עקומה וסדוקה, שפה של נער בן 16 שחייו נשברו לתמיד, מנסה לתאר אבל לא מצליח ולא יכול לספר את מה שחווה, שהרי מילים לא יכולות באמת לתאר רעב, קור, מוות, משפחה שנקרעה, נפש שהושחתה.

שכבה שניה: מילים של אמנית / האמנית זיו פלג בן-זאב גדלה לצד שתיקה גדולה מצד אותו נער שבגר והפך לאביה. שתיקה של אדם שבור וקרוע, אלים וקשה, אך גם ישר ודורש אמת, שלום וצדק. שתיקה זו משפיעה על אופי עבודתה ולאורך שנים, לצד קליגרפיה יפנית, הדפס וגילוף עץ היא יוצרת עבודות שמכילות רישומים, תפירות והדבקות לתוכן מוטמעים טקסטים של פילוסופים כמו ברגסון והריאקליטוס, המייצגים עבורה חופש מחשבה, את חירותו של האדם לחקור, לדבר ולבטא.

שכבה שלישית: מילים של בת, אמנית / עם מותו של אביה מקבלת האמנית את היומן, המתאר מציאות בלתי ניתנת לתיאור, תמהיל מבולבל של שואה ושיקום, במדינה שאין לו קשר אליה, בעולם שאיבד משמעות. לאורך שמונה שנים יוצרת פלג בן-זאב, בעבודה מתמשכת וקפדנית, מפגש בין המילים ביומן למילים הגרפיות של שפת האמנות. על גבי דפי היומן היא משוחחת עם אביה באמצעות טכניקות שונות ומרובות, בשפה היברידית של מילה, צורה, צבע, חומר ואובייקט. כך מנסה הבת לחבר בין המילים השבורות של אביה/הנער למילים החזותיות שלה על מנת ליצור חיבור, להשלים את החסר. על חלק מדפי היומן היא מטמיעה את שפת היצירה שיצרה במשך השנים. כשהיא מסיימת דף יומן היא חותמת אותו בשפה שלישית, בשתי חותמות יפניות: אחת של שמה ואחת של אביה, שגילפה עבורו.

שכבה רביעית: מילים של אמנית, במילים של אמנית, במילים של אמן / בהשראת סדרת הפסלים של אוגוסט רודן "שועי העיר קאלה" (1888), המתארים את כניעת העיר קאלה הצרפתית למלך אנגליה במלחמת מאה השנים, יצרה פלג בן-זאב שלושה פסלי גבס של נשים. הפסלים של רודן מתארים אבדן חופש, אך פלג בן-זאב בחרה לפסל מעין תגובה הפוכה: במקום אזרחים מובסים, מופיעה דמותה של אמנית הבמה, הבמאית ומייסדת תיאטרון תמונע נאוה צוקרמן, כאדם מורד, גאה, המסרב להיכנע, המשיר מבט קדימה. צוקרמן מגלמת עבור פלג בן-זאב את האדם שמחפש ללא פשרות דרך מילים ושפת האמנות החזותית, לצד יצירת מסגרת המאפשרת גם ליוצרים אחרים לחפש מילים משל עצמם, תיאטרון תמונע.

שכבה חמישית: כיפת-תל, תערוכה / בשנת 2025, התערוכה "מילים לא יכולות" מנסה לחבר את כל המילים לסיפור אחד זה המתאר מצב של איבוד חירות ואת ניסיון האמן לענות על כך. בפסלו של רודן מופיעות הדמויות כשחבל הכניעה כרוך סביב צווארן. ב"מילים לא יכולות" משנה החבל צורה והופך למעין חבל טבור סרוג מחוט אדום עבה, הטווה חיבור שורשי בין הדמויות, והופך גם לסוג של גרף המזכיר תוצאות בדיקת אקו-לב, המבטא חיים שנמשכים למרות הכל. ביחד, כל המילים, מכל השפות מנסות לבטא את חוסר היכולת לתאר, אבל גם את הסירוב לוותר ואת המאבק, בניסיון מתמיד לתאר ולעצב מחדש מציאות.

אוצר: ד"ר ארז מעין שלו

https://timeout.co.il/%d7%aa%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%95%d7%aa-0503/

https://www.maariv.co.il/culture/article-1178733