איחוי רקמות

איחוי רקמות | שי פרסיל

שקיות ניילון, חוטים ואור הם החומרים שמהם עשויה התערוכה "איחוי רקמות" של האמנית שי פרסיל. באמצעות חומרים חד פעמיים שאינם מתכלים המיוצרים בייצור המוני, פרסיל יוצרת דמויות חד פעמיות ולא מתכלות בייצור פרטני, עמלני, לא תעשייתי במתכוון. היא בוחרת לראות בחומר ההמוני, השולי, שמיועד לזריקה, חיים ויופי.

פרסיל, בובנאית ואמנית פרפורמנס, עשתה בדיוק את החיבור בין שני אלה: היא לקחה את החומר הדומם והפכה אותו לדימוי חי. את הניילון השקוף היא מילאה באוויר ואור, ובעזרת החוט טוותה תווי מתאר וצלקות איחוי, ויצרה כך שתי סדרות של יצירות. באחת, הגדולה יותר, השקית הופכת באמצעות חוט הרקמה והאור לגופים ואיברים אנושיים ריקים; ובשניה השקית משמשת כמצע לרקמה המזכירה מלאכת גובלן, מלאכה נשית עתיקה.

הפסיכואנליטיקאי והפילוסוף דידייה אנזייה (Didier Anzieu) המשיג את ה"אני-עור" (Skin-Ego), ובמסגרתו הוא מתייחס לעור המכסה את גוף האדם כמעטפת המקבילה למעטפת הנפשית של האדם – כשטח המגע או הממשק ליחסי גומלין עם המציאות החיצונית לאדם; כמיכל ומגן עבור האיברים הפנימיים של תוך הגוף; כגבול בין הפנים לחוץ; וכמשטח עליו נרשמים עקבות של חוויות - צלקות. גם בסדרת הגופים והאיברים של פרסיל, העור הופך למרכז המחקר, ללא האיברים שאותם הוא מכיל ולהם הוא מסמן גבול. העור מיוצג באמצעות חומר שאינו סלחן לטעויות. הוא נקרע, נשחק, כל סימן שנותר בו הוא בל יתוקן, הוא דקיק, פגיע ורגיש. ככזה, מובן שפונקציות ההגנה, ההכלה, האיסוף והארגון שלו את תוך הגוף, ובהשאלה גם הנפש, הנן מוגבלות ומעוקרות בעצמן, ומותירות את הנפש חשופה ולא מוגנת.

היצירות המוצגות בתערוכה זו נוצרו במהלך השנה החולפת, מאז תחילת המלחמה הנוכחית, וכתגובה לה. בימים בהם היכולת להתמגן בפני העולם היא כמעט בלתי אפשרית – הממשק עם העולם, הגבול איתו, הוא העור – נתפס כחדיר ורגיש במיוחד. מיכל הגוף שלנו כבר לא מסוגל להגן עלינו בפני החוץ, והוא רושם עליו את הפגיעות בו. בשקי העור המרוקנים שלה, יוצרת פרסיל דימוי של חיים לא מוגנים ופגיעים. עם זאת, ניתן גם לראות בשקיפות של אפידרמיס-ניילון המעטפת של הגוף בסדרת הגופים והאיברים גם אפשרות של נשל, של התחלה חדשה, שהאור והאוויר מסוגלים למלא ולהפיח חיים, ולייצר פעילות אנושית נוספת – כמו זו המוצגת בסדרה המקבילה, סדרת הגובלנים.

התערוכה מזמינה אתכם ואתכן למחשבה על פנים וחוץ, מגן וגוף, העולם והנפש, ומה שנותר מהם בימים אלה.

אוצר: ד"ר ארז מעין שלו