לילך דקל-אבנרי

בימאית, דרמטורגית, מתרגמת ואוצרת.

בוגרת תואר שני בהצטיינות בכתיבה, דרמטורגיה ובימוי, אונ' תל-אביב.

המנהלת האמנותית של קבוצת פאתוס-מאתוס, ויורודרם  EURODRAM ישראל.

זוכת פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה 2016 , מענקים ממפעל הפיס, קרן רבינוביץ וקרן שוסטרמן.

מאז סיימה את לימודיה, יזמה וייסדה את פסטיבל Smallבמה, והיתה למנהלת האמנותית הראשונה, השתלבה בתאטרון תמונע ובמשך כ7 שנים היתה חלק מההנהלה האמנותית ואחת מבימאי הבית. עבדה באירופה, הוזמנה לפסטיבלים בינלאומיים, ואף שפטה בפסטיבל בינלאומי בבלגרד - Bitef, ניהלה אמנותית את חשיפה בינלאומית לתאטרון ישראלי וישרא-דרמה, והיתה חלק מהנהלה האמנותית של פרוייקט המחזאים של מפעל הפייס "נקודת פתיחה", ומאז ממשיכה ללוות כדרמטורגית מחזאים וכוריאוגרפים בפיתוח יצירתם.

ב2014 הקימה את עמותת ריאליטי צ'ק וקבוצת הפרפורמנס, זוכת הפרסים: פאתוס-מאתוס, המעלה עבודות רב תחומיות תלויות חלל. עבודות של הקבוצה הוצגו ברחבי הארץ, בפסטיבל עכו ובפסטיבל ישראל 2020.

בין יצירותיה: פרוייקט-אייכמן: טרמינל – 1 (פסטיבל ישראל, 2020), תהיה לה נחמה (פסטיבל מסכות הזהב, מוסקבה 2020), דיור מוגן (פסטיבל ויראלי, 2020), חדר אמנים, חדר לדוגמא (פסטיבל הערה13, 2020), אמסטרדם | מאיה ערד יסעור (אונ' דרום קליפורניה לוס-אנג'לס, 2019), בחדרי חדרים | בעקבות נשים ללא שם במקרא (אלמה, 2017), גן העדן האבוד | בעקבות פרומתאוס הכבול של אייסכילוס (פסטיבל עכו, 2014), מורנו | סילביה חוטניק (דרמטיצ'ני, וורשה 2012) אדם גייסט | דיאה לוהר (תמונע, 2010), מישהו בדרך הנה | יון פוסה (תמונע, 2009), מקבת | שייקספיר (תמונע, 2008), פדרה מאוהבת | שרה קיין (תמונע, 2007) ועוד.

לילך העבירה סדנאות לשחקנים, ולסטודנטים למשחק ולבימוי באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC), באונ' ת"א, ניסן נתיב, מכללת לוינסקי, מכללת ספיר, במסגרות למצטיינים (מת"ן ושח"ם) ועוד. במשך שלוש שנים ניהלה אמנותית את פסטיבל מדרום לאמנות בינתחומית, באופקים, והפכה אותו לאחד מהפסטיבלים החשובים המתקיימים בפריפריה.

לילך התנדבה שנים כחברת וועדה אמנותית באמנות-לעם, כתבה על תאטרון למסגרות שונות כמו אתר הבמה, מגזין תאטרון, המגזין של מכון גתה, ולמגזין יפאני Theatre Yearbook, תרגמה מחזות, וערכה את האנתולוגיה למחזאות גרמנית של המאה ה21.

האתר של הקבוצה: https://www.pathosmathoscompany.com/

רשימת יצירות בבימוי לילך דקל-אבנרי

2015-2016  בחדרי חדרים, בעקבות נשים ללא שם במקרא, עבודה בתהליך.

                   סדרה של מדרשים פרפורמטיבים שעלו בחללים שונים בתל-אביב:

                   המדיום היא המסר (בעקבות בעלת האוב) בבר בשוק הכרמל, מעז יצאה מתוק (בעקבות אם

                   שמשון) במספרה במרכז תל-אביב, הרי  את מבותרת לי (בעקבות פלגש בגבעה) במרכז סיוע

                   לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל-אביב, הצדיקה מסדום (בעקבות אשת לוט) בגלריה OTCA ביפו.

2014           גן העדן האבוד (בעקבות פרומתאוס הכבול), פסטיבל עכו לתאטרון אחר.

2013           מגי מחפשת את בריק – בעקבות חתולה על גג פח לוהט/טנסי ווילאמס, ניסן  נתיב.                        

2012           רוחות מורנוב, תאטרון דרמטיצ'ני וורשה – קופרודוקציה ישראלית, פולנית וגרמנית.     

                   בתמיכת מפעל הפיס וקרן אדם מיצ'קביץ. ההצגה התארחה בתל-אביב ביוני 2012.

2011           Muranooo – עבודה בתהליך, תאטרון דרמטיצ'ני. טקסט מאת סילוויה חוטניק.

2010           פרא או האיש עם העיניים העצובות, מאת הנדל קלאוס. פסטיבל קריאות מבויימות בתמונע.

2009-2010  אדם גייסט, מאת דיאה לוהר. אנסמבל תמונע. הוצגה בתיאטרון דרמטי'צני בוורשה, במסגרת פסטיבל בינלאומי, שמתקיים אחת לשנתיים.

2008            מישהו בדרך הנה, מאת יון פוסה. תיאטרון תמונע.

2007            מקבת, שייקספיר. תיאטרון תמונע.

2006            פדרה מאוהבת מאת שרה קיין. תיאטרון תמונע

2005            דג בבטן לפי ספרה של אפרת דנון. תיאטרון תמונע

2004            עובדיה בעל מום לפי סיפור של עגנון. הזירה הבין-תחומית בירושלים.

2002            טריסטן ואיזולדה בוורשה, פסטיבל SMALLבמה1, כתיבה ובימוי.

פרסים                         

פסטיבל עכו 2014 - גן העדן האבוד- פרס ההצגה הטובה ביותר, פרס החלל, המוסיקה ושחקנית המשנה.

פרסי קיפוד הזהב:

אדם גייסט – מועמדות ל-6 פרסים. זוכת פרס החלל.

מישהו בדרך הנה – מועמדות ל-2 פרסים. זוכת פרס התאורה.

מקבת – מועמדות ל2 פרסים.

פדרה מאוהבת – מועמדות ל-2 פרסים. זוכת פרס השחקנית ללני שחף.

דג בבטן – מועמדת ל-2 פרסים. זוכת פרס המבצעת לקרני פוסטל.

עובדיה בעל מום – מועמדות ל-2 פרסים.

הוראה והנחיה

2016  העבירה שני קורסים מעשיים במכללת לוינסקי

2013 - רוקיקי - פרוייקט בהשראת "מופע האיימים של רוקי", לסטודנטים מניסן נתיב ושנקר - בהנחיה משותפת עם אמן הוידאו איתן בוגנים.