RE/SET 2021

SET 1 - על המופעים:

מיכל הרמן וענת גריגוריו 

מתברברות א

בתקופה הזו הלכנו לאיבוד.
וזה לא שלא ניסינו למצוא. כל מפגש הוליד התחלה של פרק, בו לרגע ידענו איפה אנחנו. אבל כבר לא ידענו לאן אנחנו הולכות. ובכל זאת ניסינו, חסרות אמביציה של ממש, לבנות, לעצב, להתעצב, ליצור. אבל כל צעד הוביל לעצירה וכל מבנה לקריסה.
בתוך פרקים של התברברות אנחנו מרשות לעצמנו לפנטז, להתמסר, להיות ברבורות, לוותר ולהמציא את עצמנו מחדש כשאנו נאחזות אחת בשנייה ובאיי האיבוד השבריריים שלנו.

מאת ובביצוע: מיכל הרמן וענת גריגוריו // תאורה: אמיר קסטרו

מוזיקה: Filiae Maestae Jerusalem - RV 638: ll. Sileant Zephyri / Antonio Vivaldi / Philippe Jaroussky • Lou Reed - Perfect Day

תודות: עמותת הכוריאוגרפים, שי לזר מנהלת הפקות, ביה"ס למחול בפקולטה לאמנויות, מכללת סמינר הקיבוצים

נועה שילה

החלל התת עכבישי

חדר עדין מגן ושומר על פעימות התאים והנשמת שאריות החיים, בתוכו אני נמצאת, כלואה וחופשייה.

בשנת 2018 אובחן בן זוגי לחיים עם טרשת נפוצה פרוגרסיבית וסוערת. רגלו נסחבת, ומשנה לשנה נחלשים איברים נוספים בגופו. מהלך חיינו ומסלולם השתנו, ולא יחזרו להיות שוב כשהיו. אובדן הזהות, המהות והחשיבות הביאו אותי להתבוננות מחודשת על עולמי הפרטי והחברתי. אני מקלפת שכבות, דומעת על האובדן, אך גם מודה על הגילוי מרחיב התודעה.

מאת ובביצוע: נועה שילה // תאורה: אמיר קסטרו

מוזיקה: Angelo Harmsworth - GUESTS 129; Angelo Harmsworth - Lace Sleeve of Velasquez

תודות: משה יחיאל, שרון ואזנה, ניצן מרגליות, מירב דגן

איתי גנות

חסד

היום, יותר מבכל רגע לאורך העשורים האחרונים, עלינו להתעורר אל האור הגנוז בנו ולמהות הטבעית והראשונית ביותר: החסד. מידת החסד מזכירה לנו שאנו אף פעם לא לבד.

מעשה היצירה עצמו, הגוף הנע, והפעולה הפסיכו - מאגית הם חסדים מופלאים המקנים לנו יכולת להשתנות.

זו העת להתכנס יחד לרגע של חסד, להעז להיפרד ממה שמפריד ביננו, לרפא באופן יצירתי תפיסות קורבניות ולברוא בתוכנו תודעה ריבונית חדשה הבוחרת בחיים, באהבה, ובלב פתוח לרווחה.

מאת: איתי גנות // ביצוע: רדיקל איינג'לס אנסמבל - טל כהן, לי בן אהרון, מאיה מייקלס, איתי גנות // מוזיקה: ערן מורדי / Moradi, איתי גנות // איפור גוף: דונרה רובינצ'יק // תאורה: רותם אלרואי

המופע כולל עירום 

PRE/SET

עיצוב תאורה: אמיר קסטרו

נטלי צוקרמן קופל וענת רדנאי

נקודת מפגש - מחקר קהל

מפגש עם קהל, על קהל, ועל אמנות, תרבות וקהילה.

מערכת היחסים שבין אמן וקהל מציפה שאלות, כמו - למה אנחנו באות או לא באות לצפות במופע? האם זה בכלל חשוב? איך בונים מהלך שיתופי של קהל ואמנים ביחד?

יחסי אמן-קהל, כמו כל יחסים זוגיים, הם שיחה שלא נגמרת. אנחנו מזמינות אותך למחקר פרפורמטיבי השתתפותי, בעודו בתהליך, שבו תוכל/י להשמיע שם את קולך, להקשיב לקולות אחרים, לעורר מחשבה, ולהוביל לשינוי ביחסי אמן-קהל.

יוצרות חוקרות: נטלי צוקרמן קופל, ענת רדנאי // עיצוב ואינפוגרפיקה: יעל שינקר

תודה לאוהד שקד על הסיוע בניסוח שאלון המחקר, לנתן סקופ על ארגון נתוני המחקר, לעדי דולזה על העזרה ולכל המרואיינים שהקדישו מזמנם לשיחות.

רני ששון

אלה, פרח זכר, איקרוס, פרח קטן, פרח

לששון שפה פיסולית וחומרית ייחודית, המתבססת על השילוש צבע-צורה-מרקם. ומבטאת עיסוק בנושאים של נשיות, לידה, חיים ומוות, פגיעות וכאב ופירוק הגוף, הגוף הפוליטי והגוף כנושא פוטנציאל כוחני לבין יכולותיו המוגבלות ופגיעותו.

פיסול: רני ששון

יחזקאל רז

Mind The Gap

דיאלוג בזמן לפסנתרן ופסנתר, בין העצמי של העכשיו לבין שידור המופע בלייב בפייסבוק. מרווח הזמן שנוצר מהווה הצצה ויזואלית ואודיטורית לפער המתקיים בין המופע שאנחנו חווים בזמן אמת, לזה שמגיע בדיליי של 10-20 שניות על המסך - פער שמדגיש את התיווך שבהופעות לייב שהיו חלק בלתי נפרד מחייהם של אמני מופע (מוזיקה, מחול, תיאטרון) בזמן הסגרים.

מאת ובביצוע: יחזקאל רז

מיכל הרמן וענת גריגוריו

מתברברות ב

"...וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם" (מיכה ז', יט).

הגיע הזמן לזרוק. להתנער. כי כבר מספיק, כי די.
אנחנו בוחרות להיפרד, להשליך יצירות קודמות, מחשבות, פרסונות, את הפרפורמטיביות, את הצפוי, את הלא-צפוי, את החיבורים, ההשתדלות, האמביציה, הדימוי, האובייקט, הסובייקט, הגוף, הגוף-לגוף, הנשימה, המאמץ, המנוחה. מה נשאר? אולי רק ההשלכה עצמה.

מאת ובביצוע: מיכל הרמן וענת גריגוריו

תודות: עמותת הכוריאוגרפים, שי לזר מנהלת הפקות, ביה"ס למחול בפקולטה לאמנויות, מכללת סמינר הקיבוצים

חנן אופנר

על דעת הקהל: אנו

"עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה, אָנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל עִם הָעֲבַרְיָנִים"

(מתוך תפילת יום הכיפורים)

חזרתי אל המוכר לי וגיליתי שם זרות גדולה,

ביקשתי לנכס את ששייך לי ולעגתי לעצמי.

תהיתי על הידוע לי מכבר ולא בא הגילוי לאן כל זה נעלם.

הלכתי לאולפן שוב ושוב ושוב. צילמתי ומחקתי את הרקע כמו כלום לא היה קיים שם. היה מסך ירוק ועכשיו כולו יש מאין. עשיתי ריק שקוף מאחוריי - בגופי יצרתי יש מאין שמגלה שהוא יש מיש. בורא את עצמו מזכרון שוב ושוב ושוב. ביקשתי לכתוב תפילה, אך בסוף רק הזמנתי את כולם להצטרף.

מאת ובביצוע: חנן אופנר // מפיקה: שחר אור // עוזרת הפקה: מעיין לבינגר // צילום ועריכה: חנן אופנר ופלג זלנפרוינד // הנחיה: אופק שמר

נוצר כפרויקט פינאלה בבית הספר לתאטרון חזותי

לילה רוז'ייה

Artists in Movement

כשהגוף של האחר מסוכן ואסור, נותר רק הגוף המתווך, זה שמעבר למסכים. Artists in Movement מגיש קשר בלתי-ישיר עם מקום הכי אינטימי של הרקדן, חושף את הבית הפרטי שלו, מפגין את התנועה האישית שלו, מציג את הגוף הזז שלו, אבל חוסם מגע של ממש. ככה נהיה כולנו מוגנים. האמנם?

מאת: לילה רוז'ייה // משתתפים-יוצרים: סוניה סבולבקה, אורי יששכר, גרישה לב, ענבר טנזר, לילה רוז'ייה

תודות: דניאל ילון, עומר פרידמן, אנאיס ליברמן

היצירה פותחה בתמיכת Memorial Foundation for Jewish Culture

SET 2 - על המופעים:

סיוון שלצר-אלכסנדרוביץ'

מתוך הבפנוך ועל פני השק-עור

והוא חתם את המכתב ב״יש בך כל כך הרבה מתנות וכוחות-אם רק היה נפתח הפקק, כל כך הרבה אנשים היו נהנים״.

ברוכות הבאות וברוכים הבאים ל cabinet of curiosities שלנו. המוזיאון והעור שלנו יודעים להיפתח ולחשוף, ובפנים הלשון כבר מקופלת באריזת מתנה, הידיים נוגעות בעולם ללא-היסוס והמעי נשפך, נמזג בנדיבות. אנחנו כאן עבורך תמיד, אך בשעות הביקור בלבד, בימים ד׳ וה׳ בין השעות 18:00 בערב לשנה הבאה.

מאת: סיוון שלצר-אלכסנדרוביץ' // משתתפות-יוצרות: הגר דרומי, סיון שלצר-אלכסנדרוביץ' // תאורה: רותם אלרואי

מוזיקה:  The Sweet Enoughs - Dream Puppy; Todrick Hall - Nails, Hair, Hips, Heels; Grischa Lichtenberger - 0319 14 re 0718 EINS 7b (32 cents)

היצירה פותחה במסגרת תוכנית הרזידנסי של מועצה אזורית מנשה בתמיכת מפעל הפיס

צליל-חן זקס ויולי סקר

אנבוקסינג

ההתבודדות בבתים וסגירת השמיים הפכו את המשלוחים לאמצעי תקשורת עם העולם שבחוץ - קו אספקה יחיד אל החזית בעת מצור. במקביל, עם ובלי קשר, הפכו סרטוני Unboxing לתופעה. הרשת מתפקעת מסרטונים שבמרכזם אדם פותח חבילה. אין כאן ביקורת או התרשמות; המוקד הוא פשוט פעולת הפתיחה של אריזה שהגיעה בדואר. אבל מדוע לצלם כזה דבר? למה לצפות בו? מה הריגוש? ומה המנגנון האנושי שמתפעל את כל אלה? מאחורי האריזות, הפצפצים והמצלמות מתחבא צורך אמיתי יחיד: הצורך בקשר.

מאת ובביצוע: יולי סקר וצליל-חן זקס // תפאורה: זהר שואף // תאורה: אמיר קסטרו // ייעוץ תנועתי: עמית לוי // עיבוד מוזיקלי והפקה ״הנה זה קורה״: אייל לנזיני

מוזיקה: The HU - Wolf Totem; The Vault of Ambience - Enchanted Forest, World's most painful sound × 10 - Endertoe 

תודות: משפחת זקס, משפחת סקר, נוהר לזרוביץ', עירד אבני, סיון הנדלסמן וחברות VIA Collective: ויירה אורבניק, ראקל דימאר ושאנה מיי ברין

גיא דולב

אנסתזיה, או: שנת-שמיטה

אגדה מספרת על בת-האיכר שפתרה את חידת המלך והגיעה לארמונו לא ביום ולא בלילה, לא ערומה ולא לבושה, לא ברגל ולא על סוס: לבושה ברשת דיג ונגררת על-ידי חמור בשעת השקיעה. ב-1846 בוצע בבוסטון הניתוח הראשון תחת הרדמה מלאה, וכך נסדק שלטון העריצות של הכאב על בני האדם. הבלט פטרושקה מ-1911 מסתיים כשבובת הסמרטוטים עקומת הרגליים פטרושקה, שהופעלה בקסמו של מכשף-כוריאוגרף, מופיעה כרוח רפאים.

ברווח הצר שבין שלוש הנקודות ההיסטוריות-מיתולוגיות האלה, הגוף המורדם והגוף הער מתנסים בפואטיקה כבדת-המשקל של סבילות והפעלה.

מאת: גיא דולב // מבצעים-יוצרים: עדן קרמר וגיא דולב // תאורה: רותם אלרואי // תלבושות: מתן אנחייסי // ציור קיר: חן פלמנבאום

מוזיקה: איגור סטרווינסקי, "ריקוד רוסי" מתוך: פטרושקה

תודות: דורי בן אלון, אודיאה גבאי

PRE/SET

עיצוב תאורה: אמיר קסטרו

נטלי צוקרמן קופל וענת רדנאי

נקודת מפגש - מחקר קהל

מפגש עם קהל, על קהל, ועל אמנות, תרבות וקהילה.

מערכת היחסים שבין אמן וקהל מציפה שאלות, כמו - למה אנחנו באות או לא באות לצפות במופע? האם זה בכלל חשוב? איך בונים מהלך שיתופי של קהל ואמנים ביחד?

יחסי אמן-קהל, כמו כל יחסים זוגיים, הם שיחה שלא נגמרת. אנחנו מזמינות אותך למחקר פרפורמטיבי השתתפותי, בעודו בתהליך, שבו תוכל/י להשמיע שם את קולך, להקשיב לקולות אחרים, לעורר מחשבה, ולהוביל לשינוי ביחסי אמן-קהל.

יוצרות חוקרות: נטלי צוקרמן קופל, ענת רדנאי // עיצוב ואינפוגרפיקה: יעל שינקר

תודה לאוהד שקד על הסיוע בניסוח שאלון המחקר, לנתן סקופ על ארגון נתוני המחקר, לעדי דולזה על העזרה ולכל המרואיינים שהקדישו מזמנם לשיחות.

רני ששון

אלה, פרח זכר, איקרוס, פרח קטן, פרח

לששון שפה פיסולית וחומרית ייחודית, המתבססת על השילוש צבע-צורה-מרקם. ומבטאת עיסוק בנושאים של נשיות, לידה, חיים ומוות, פגיעות וכאב ופירוק הגוף, הגוף הפוליטי והגוף כנושא פוטנציאל כוחני לבין יכולותיו המוגבלות ופגיעותו.

פיסול: רני ששון

יחזקאל רז

Mind The Gap

דיאלוג בזמן לפסנתרן ופסנתר, בין העצמי של העכשיו לבין שידור המופע בלייב בפייסבוק. מרווח הזמן שנוצר מהווה הצצה ויזואלית ואודיטורית לפער המתקיים בין המופע שאנחנו חווים בזמן אמת, לזה שמגיע בדיליי של 10-20 שניות על המסך - פער שמדגיש את התיווך שבהופעות לייב שהיו חלק בלתי נפרד מחייהם של אמני מופע (מוזיקה, מחול, תיאטרון) בזמן הסגרים.

מאת ובביצוע: יחזקאל רז

מיכל הרמן וענת גריגוריו

מתברברות ב

"...וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם" (מיכה ז', יט).

הגיע הזמן לזרוק. להתנער. כי כבר מספיק, כי די.
אנחנו בוחרות להיפרד, להשליך יצירות קודמות, מחשבות, פרסונות, את הפרפורמטיביות, את הצפוי, את הלא-צפוי, את החיבורים, ההשתדלות, האמביציה, הדימוי, האובייקט, הסובייקט, הגוף, הגוף-לגוף, הנשימה, המאמץ, המנוחה. מה נשאר? אולי רק ההשלכה עצמה.

מאת ובביצוע: מיכל הרמן וענת גריגוריו

תודות: עמותת הכוריאוגרפים, שי לזר, מנהלת הפקות, ביה"ס למחול בפקולטה לאמנויות, מכללת סמינר הקיבוצים

חנן אופנר

על דעת הקהל: אנו

"עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה, אָנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל עִם הָעֲבַרְיָנִים"

(מתוך תפילת יום הכיפורים)

חזרתי אל המוכר לי וגיליתי שם זרות גדולה,

ביקשתי לנכס את ששייך לי ולעגתי לעצמי.

תהיתי על הידוע לי מכבר ולא בא הגילוי לאן כל זה נעלם.

הלכתי לאולפן שוב ושוב ושוב. צילמתי ומחקתי את הרקע כמו כלום לא היה קיים שם. היה מסך ירוק ועכשיו כולו יש מאין. עשיתי ריק שקוף מאחוריי - בגופי יצרתי יש מאין שמגלה שהוא יש מיש. בורא את עצמו מזכרון שוב ושוב ושוב. ביקשתי לכתוב תפילה, אך בסוף רק הזמנתי את כולם להצטרף.

מאת ובביצוע: חנן אופנר // מפיקה: שחר אור // עוזרת הפקה: מעיין לבינגר // צילום ועריכה: חנן אופנר ופלג זלנפרוינד // הנחיה: אופק שמר

נוצר כפרויקט פינאלה בבית הספר לתאטרון חזותי

לילה רוז'ייה

Artists in Movement

כשהגוף של האחר מסוכן ואסור, נותר רק הגוף המתווך, זה שמעבר למסכים. Artists in Movement מגיש קשר בלתי-ישיר עם מקום הכי אינטימי של הרקדן, חושף את הבית הפרטי שלו, מפגין את התנועה האישית שלו, מציג את הגוף הזז שלו, אבל חוסם מגע של ממש. ככה נהיה כולנו מוגנים. האמנם?

מאת: לילה רוז'ייה // משתתפים-יוצרים: סוניה סבולבקה, אורי יששכר, גרישה לב, ענבר טנזר, לילה רוז'ייה

SET 3 - על המופעים:

סהר עזימי

בְּחִידַת שְׁנֵי עוֹלָמוֹת

רְאִי כֶסֶף בְּתוֹךְ מִסְגֶּרֶת דֶּשֶׁא רָטֹב,

וּבוֹ עוֹד עוֹלָם קָטֹן, עוֹלָם שֵׁנִי,

וּבְאֶמְצַע כִּפָּה זוֹ וּבְאֶמְצַע אוֹתָהּ בְּרֵכָה,

זוֹ נֶגֶד זוֹ, שְׁתֵּי אַבְנֵי כַדְכֹּד קְבוּעוֹת,

כַּדְכֻּדִּים גְּדוֹלִים וּמַבְהִיקִים –

שְׁנֵי שְׁמָשׁוֹת.

(מתוך: בלב הבריכה הנרדמת, ח.נ.ביאליק)

* כדי לצפות ביצירה יש להשתמש בטלפון נייד בעל חיבור לאינטרט וסוללה טעונה

היצירה מוקדשת לאמי היקרה גרציה עזימי.

מאת: סהר עזימי // מבצעים-יוצרים: אורה מאירסון, סהר עזימי // מוזיקה: נדב ברנע // עיצוב וארט: רוסיליו שמריה // תאורה: רותם אלרואי

תודות: החברה לפיתוח יפו העתיקה, עמותת הכוריאוגרפים, פז גלינסקי, נירה יצחקי, שושי זק, ליאור זלמנסון, גיבסון, עמית זרקא, ענת רדנאי, אירית גבע.

רותם גרינברג

BODY MEAT

שלוש נשים מקדשות, מחללות ומחוללות גוף כבשר, בשר כגוף.

מקפלות ולועסות דימויים של קורבן, ניצול, החפצה וחדירה, מטיחות את הגוף, מצליפות בבשר וכך מטשטשות את הגבול שביניהם ואת הפער שבין אובייקט לסובייקט. 

מאת: רותם גרינברג // משתתפותים-יוצרותים: אלה פולק, נשמה בייזר, רותם גרינברג // תלבושות: ציפורה בייזר // ניהול חזרה: מעיין ברגר // תאורה: רותם אלרואי

תודות: אורן נחום, אור מרין

העבודה פותחה במסגרת רזידנסי של הסדנה לאמנות, רמת אליהו בניהולה האמנותי של שקד מוכיח, ובתמיכת התכנית להכשרת רקדנים יוצרים RE-SEARCH בניהולם האמנותי של אור מרין ואורן נחום

המופע כולל עירום

מיכל סממה ונעה דר

דרוכות

״דרוכות״ מתחוללת לאורך הרחוב. הפעולה היומיומית של הליכה משותפת ברחוב, התקדמות אל עבר יעד ומטרה מסוימת, שהפכה גם היא לא מובנת מאליה בשנה האחרונה, היא נקודת המוצא של העבודה. כאן היא מתקיימת בגובה המדרכה, בגובה כפות הרגליים של אנשים וחיות. ״דרוכות״ מפגישה את הגוף כולו באינטנסיביות עם המרקמים והטופוגרפיה של המשטח עליו אנחנו דורכים מבלי משים, בהיסח הדעת: בטון, אספלט, כלי רכב, מעברי חציה, לכלוך וצמחיה. מגובה המדרכה אנחנו נותנות ביטוי גופני למושגים שהפכו זה מכבר לשפה שגורה -  "מרחב פתוח", "מרחב סגור".

מאת ובביצוע: מיכל סממה ונעה דר

תודות: קבוצת מחול נעה דר, עמותת הכוריאוגרפים, משרד התרבות והספורט, מועצת הפיס לאמנות ותרבות, עיריית תל אביב-יפו, משפחת סממה, יובל קרמניצר

 
PRE/SET

עיצוב תאורה: אמיר קסטרו

נטלי צוקרמן קופל וענת רדנאי

נקודת מפגש - מחקר קהל

מפגש עם קהל, על קהל, ועל אמנות, תרבות וקהילה.

מערכת היחסים שבין אמן וקהל מציפה שאלות, כמו - למה אנחנו באות או לא באות לצפות במופע? האם זה בכלל חשוב? איך בונים מהלך שיתופי של קהל ואמנים ביחד?

יחסי אמן-קהל, כמו כל יחסים זוגיים, הם שיחה שלא נגמרת. אנחנו מזמינות אותך למחקר פרפורמטיבי השתתפותי, בעודו בתהליך, שבו תוכל/י להשמיע שם את קולך, להקשיב לקולות אחרים, לעורר מחשבה, ולהוביל לשינוי ביחסי אמן-קהל.

יוצרות חוקרות: נטלי צוקרמן קופל, ענת רדנאי // עיצוב ואינפוגרפיקה: יעל שינקר

תודה לאוהד שקד על הסיוע בניסוח שאלון המחקר, לנתן סקופ על ארגון נתוני המחקר, לעדי דולזה על העזרה ולכל המרואיינים שהקדישו מזמנם לשיחות.

רני ששון

אלה, פרח זכר, איקרוס, פרח קטן, פרח

לששון שפה פיסולית וחומרית ייחודית, המתבססת על השילוש צבע-צורה-מרקם. ומבטאת עיסוק בנושאים של נשיות, לידה, חיים ומוות, פגיעות וכאב ופירוק הגוף, הגוף הפוליטי והגוף כנושא פוטנציאל כוחני לבין יכולותיו המוגבלות ופגיעותו.

פיסול: רני ששון

יחזקאל רז

Mind The Gap

דיאלוג בזמן לפסנתרן ופסנתר, בין העצמי של העכשיו לבין שידור המופע בלייב בפייסבוק. מרווח הזמן שנוצר מהווה הצצה ויזואלית ואודיטורית לפער המתקיים בין המופע שאנחנו חווים בזמן אמת, לזה שמגיע בדיליי של 10-20 שניות על המסך - פער שמדגיש את התיווך שבהופעות לייב שהיו חלק בלתי נפרד מחייהם של אמני מופע (מוזיקה, מחול, תיאטרון) בזמן הסגרים.

מאת ובביצוע: יחזקאל רז

מיכל הרמן וענת גריגוריו

מתברברות ב

"...וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם" (מיכה ז', יט).

הגיע הזמן לזרוק. להתנער. כי כבר מספיק, כי די.
אנחנו בוחרות להיפרד, להשליך יצירות קודמות, מחשבות, פרסונות, את הפרפורמטיביות, את הצפוי, את הלא-צפוי, את החיבורים, ההשתדלות, האמביציה, הדימוי, האובייקט, הסובייקט, הגוף, הגוף-לגוף, הנשימה, המאמץ, המנוחה. מה נשאר? אולי רק ההשלכה עצמה.

מאת ובביצוע: מיכל הרמן וענת גריגוריו

תודות: עמותת הכוריאוגרפים, שי לזר, מנהלת הפקות ביה"ס למחול בפקולטה לאמנויות, מכללת סמינר הקיבוצים

חנן אופנר

על דעת הקהל: אנו

"עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה, אָנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל עִם הָעֲבַרְיָנִים"

(מתוך תפילת יום הכיפורים)

חזרתי אל המוכר לי וגיליתי שם זרות גדולה,

ביקשתי לנכס את ששייך לי ולעגתי לעצמי.

תהיתי על הידוע לי מכבר ולא בא הגילוי לאן כל זה נעלם.

הלכתי לאולפן שוב ושוב ושוב. צילמתי ומחקתי את הרקע כמו כלום לא היה קיים שם. היה מסך ירוק ועכשיו כולו יש מאין. עשיתי ריק שקוף מאחוריי - בגופי יצרתי יש מאין שמגלה שהוא יש מיש. בורא את עצמו מזכרון שוב ושוב ושוב. ביקשתי לכתוב תפילה, אך בסוף רק הזמנתי את כולם להצטרף.

מאת ובביצוע: חנן אופנר // מפיקה: שחר אור // עוזרת הפקה: מעיין לבינגר // צילום ועריכה: חנן אופנר ופלג זלנפרוינד // הנחיה: אופק שמר

נוצר כפרויקט פינאלה בבית הספר לתאטרון חזותי

לילה רוז'ייה

Artists in Movement

כשהגוף של האחר מסוכן ואסור, נותר רק הגוף המתווך, זה שמעבר למסכים. Artists in Movement מגיש קשר בלתי-ישיר עם מקום הכי אינטימי של הרקדן, חושף את הבית הפרטי שלו, מפגין את התנועה האישית שלו, מציג את הגוף הזז שלו, אבל חוסם מגע של ממש. ככה נהיה כולנו מוגנים. האמנם?

מאת: לילה רוז'ייה // משתתפים-יוצרים: סוניה סבולבקה, אורי יששכר, גרישה לב, ענבר טנזר, לילה רוז'ייה