רביזור

כשפנה ישי קרני, הבמאי, אל רועי חן בבקשה לתרגם את המחזה המקורי מרוסית, הכוונה הייתה להיות צמודים לטקסט המקורי, מבנה ותוכן. גם בהוראות הבימוי שלו מנסה קרני לפרש את המחזה פירוש קלאסי, באמונה כי בתיאטרון הרפרטוארי בארץ מתקשים להציב מראה חדה אל מול השלטון ונציגיו, בעוד הפרינג' מעז ויכול לייצר את הפירוש הקלאסי הבועט. שניים עשר שחקנים מביאים, לראשונה בפרינג', את היצירה שמחברה אמר עליה "רביזור עלה - ונפשי התמלאה תחושה כה עכורה, כה משונה... יצירתי נדמתה לי מגעילה, פרימיטיבית כמו לא הייתה שלי."גוגול, 1836, לאחר בכורת המחזה בפטרבורג.

אל עיירה שכוחת אל המהווה מיקרוקוסמוס של החברה האנושית מגיע אדם בשם חלסטקוב, פקיד פשוט וחסר מזל המתקבל כרביזור, מפקח מטעם השלטון. טעות פאטאלית זו מכניסה את הדמויות והצופים מיד מהמערכה הראשונה לתחושה טרגי-קומית המגלה בסופו של דבר את פניהם "האמיתיות" של תושבי העיירה. חלסטקוב מקבל את ההזדמנות להיות גבוה יותר, עצום יותר, זהו רגע התהילה שלו, גם אם לא בדיוק התהילה לה ייחל. בלא שיצטרך להתאמץ מלבישים על פניו, כמעט בכוח, את מסיכת השופט-גואל-משיח-אבא ומרקדים לפניו, משחדים אותו ומארסים אותו לבתו של ראש העיר. רגע לפני שהפארסה הופכת לטרגדיה מושלמת חלסטקוב מתחמק כמנצח ומותיר את התושבים חשופי ישבן.

ניקולאי ואסילייביץ' גוגול (1809 - 1852), סופר ומחזאי רוסי יליד אוקראינה.

המחזה "רביזור", אותו כתב במהלך חודש בשנת 1836, היה הראשון שהעניק לו הכרה ציבורית כסופר. הנימה הסאטירית של יצירה זו גרמה לעוינות כלפי גוגול, והוא נמלט לרומא. את מרבית שארית ימיו חי גוגול מחוץ לארצו, . בשנת 1848 הפך גוגול לקתולי, ועלה לרגל לירושלים ולגליל. בהתקף טירוף דתי שרף את חלקו השני של "נפשות מתות" ומת.

בין כתביו: "סיפורים אוקראינים", "סיפורים פטרבורגיים", "נפשות מתות".

במאי: ישי קרני- אקהאוז, תרגום מרוסית: רועי חן, ע. במאי: עופר לכיש, מנהלת הפקה: קרן יובל, שחקנים: ישי קרני- אקהאוז, דביר בנדק, אלי גלפרין, אסתי ניסים, ליאת הר לב, אברום הורוביץ, חן חגי, יונתן שוורץ, יוסי רחמני, רינן חיים, ניסו כאביה, ויטלי ווסקובויניקוב,עיצוב תאורה: אורי רובינשטיין,כוריאוגרפיה: רננה רז, עריכה מוסיקלית: אבירם וילנסקי,עיצוב תלבושות ותפאורה:בית ספר לעיצוב אמנויות הבמה בהנהלת רקפת לוי.

עריכת וידאו: אייל ברטוב