זקיקים וזיקוקים | Whenever I'm Alone

זקיקים וזיקוקים | ענת גריגוריו

"מכיוון שיכולה האישה להיות אם, הסיקו מכך שלא זו בלבד שהיא צריכה להיות אם אלא גם חייבת, וכי רק באמהות יכולה היא למצוא את אושרה" (וגם אהבה, אליזבת בדינטר)

היה לי חלום...רגע, זה היה חלום שלי? של אמא שלי? של המדינה שלי? של מי היה החלום הזה בכלל?
אז זה לא קרה. החיים קרו.
אני נפרדת מהחלום על אמהות. 

"...הפעולה הפרפורמטיבית של ענת גריגוריו מפרקת את הבושה המובנית שנושאת עימה כל אישה ללא ילדים בארץ דרך בחירתה להופיע את הזהות הזאת בצורה תיאטרלית וחשופה מאד: גודש של מילים צפופות שזועקות אמת פרטית מאד, וגוף שהאינטנסיביות של תנועותיו ונוכחותו המלאה כל כך, ומשקפת את תביעתו על מקומו בעולם שתופס אותו כחסר…" [עידית סוסליק, העין העכשווית]

"...גריגוריו מפרקת מבנים כוריאוגרפיים, טקסטואליים ורעיוניים בהתרסה שטומנת בחובה תועפות של הומור עצמי, רכות ופגיעות…" [ג'וי ברנרד, פרוטפוליו]

כוריאוגרפיה וביצוע: ענת גריגוריו || דרמטורגיה: רייצ'ל ארדוס || טקסט: ענת גריגוריו || ספוקן וורד: נטע דריטר || במה: איריס מועלם || תלבושות: ענת גריגוריו || עיצוב פסקול: נעם הלפר || עיצוב תאורה: מתן פרמינגר || ליווי אמנותי: ניב שיינפלד ואורן לאור || מוסיקה: Michael Nyman,  Melanie Martinez, Aviva Endean, Hatis Not, Noam Helfer 
תודות: ד"ר ארז מעיין שלו, נאווה צוקרמן, ניב שיינפלד ואורן לאור, מיכל אופנהיים לנדאו

המופע "זקיקים וזיקוקים" הופק בסיוע מועצת הפיס לתרבות ואמנות.

Whenever I'm Alone | אוליביה קורט מסה

מסעה של אישה אל השכבות העמוקות של עצמה: אל הגולמי והמכני, הבוער והדחוף, הנסתר והשברירי.
גופה הוא בן לוויה בלתי נפרד לדיאלוג, דרכו נשמעת קריאתה של הילדה הפנימית, כאקט של הישרדות.

"...ביטוי שפורץ מבפנים החוצה וחושף נפש סוערת שמשחקת משחקי תעתוע בין מה שהיא מרשה להוציא מבפנים אל המרחב שבחוץ. רגע זרם דק של לבה חורך את הבמה. במשנהו, הכל בשליטה. התנועה מדודה ומדויקת. הקצב שקול. השיער מהודק. שילוב שמהדהד רגישות מול סתירות, חושניות מול שליטה. קודם לכל שליטה בגוף". [אורה ברפמן, ריקוד דיבור]

כוריאוגרפיה וביצוע: אוליביה קורט מסה || יוצר שותף: יוחאי גינתון || ניהול הצגה: הילה פולברמכר || עיצוב תלבושות: אוליביה קורט מסה || מוסיקה מקורית: רועי חסון || עיצוב תאורה: נדב ברנע