מחוֹרבנת BLOODY MARY

זהו ניסיון להשתמש במחזור החודשי כסיקור כוריאוגרפי ובבמה כמרחב אימונים, מרחב של חורבן מחזורי.         

רצון לכונן את גוף האשה כאתר ידע ממנו יש לשאוב תובנות חדשות, ואת המחזור כפלטפורמה, דרכה אפשר להתבונן ולפעול בעולם, בתקווה לעתיד טוב יותר.

העבודה עלתה בבכורה בפסטיבל צוללן, אוגוסט 2018 ובפסטיבל אינטימדאנס, יוני 2018.

זוכת "Out of the Box Award" ב    Gothenburg Fringe Festival -

זוכת פרס משרד התרבות למחול ליוצרים עד 10 שנים.

"עבודתה של מירב דגן, "מחוֹרבנת - חלק א'", משקפת מרחב נשי במובהק שבמסגרתו נחווה המחזור החודשי כאירוע של שבר המחולל חורבן קבוע בגוף. בהתאם לספירות המסמלות את הימים שעוברים ומשמשות מעין מטרונום שמתזמן את הווית החיים לפי קצב מסוים, מבצעת דגן רצף של פעולות שנעות על הציר שבין פשוט לווירטואוזי, שגרתי ומופרך, כשדריכותו של הגוף בזמן ההמתנה מקבלת ביטוי קולי - היא סופרת בקול, בלחש, בצעקות, בתשישות, בשירה ואפילו תוך כדי גלגלונים ותרגילי סיבולת. בתוך כך, הטלטלה שעוברת על הגוף מקבלת ביטוי חומרי וחזותי קומי באופיו..." עידית סוסליק, העין העכשווית

" דגן מתמקמת ביודעין במסורת ארוכה של אמניות פמיניסטיות שעסקו בגופן בכלל ובמחזור הנשי בפרט, אך היא בוחרת להתרחק מן החומריות ה״נמוכה״ של אמניות הבזות, ונוקטת בהיפר־אסתטיזציה אשר מדגישה את היעדרותו החומרית של נושא עבודתה. בעשותה כך, דגן מתרחקת גם מן התפיסה של הגוף ה״טבעי״, ותחת זאת מציגה גוף מיומן ומאומן היטב, שנתון להבניה מתמדת. זו אינה רק המסגרת הנוקשה והחזרתית של המחזור החודשי, המתהווה מתוך סדרה של ייצוגים חזותיים נקיים ומעוצבים בקפידה, אלא כוריאוגרפיה תרבותית נרחבת, שמעצבת את הגוף הנשי עוד מילדות." רן בראון, מחול עכשיו, גליון 35 

כוריאוגרפיה וביצוע: מירב דגן // עיצוב תלבושות: תמר בן כנען // עיצוב תאורה: תמר אור, אמיר קסטרו // ליווי אמנותי: ענת כ"ץ וארז מעיין

תודות: מיקי וזאביק מרין – הבוסתן, אופיר בן שמעון, שדרות-אדמה, דב דגן, נעמה גיל וסימה - צוות בית פרסקו, טייץ רזדנסי, תאטרון תמונע.