MEMO

מה היא האבולוציה של המחשבות וההתנהגויות שלנו? האם אנו באמת יכולים לבחור אילו השפעות יישארו אתנו? האם אנו באמת יכולים להתעלם מהטביעות של החיים והיסטוריה שלנו? אנחנו יכולים להסיר אותם?

זהו מופע אינטראקטיבי בו הקהל מוזמן להשפיע ולעצב את מהלך המופע דרך הרקדנית על ידי כתיבה והחתמה של מילים טקסטים ומחשבות על גופה. קיימת השפעה ישירה על האופן שבו המבצעת תופיע מה יישאר על גופה ואיך זה ישפיע עליה? מה יימחק ו ל מה תהיה משמעות חדשה.

כוריאוגרפיה עיצוב חלל וביצוע: ענת גריגוריו

עיצוב פסקול בלייב:  נעם הלפר

מוסיקה: Omar A.Rodrigues - Lopez, Around Knuckle White Tile

עיצוב תאורה:כריס דנקן

עיצוב תלבושות : שיתוף פעולה עם-עמותת "קול הנוער"

מעצבות: שחר ארזי, אדר גטניו, דיאנה ליבוביץ׳ בליוויה המקצועי של המעצבת:לירון מנקין.

תפירה: מלי אביב

עיצוב פרחים מעץ: ג'וליאן אשכנזי

הפקה וניהול חזרות: אלכס עודי

צבי גורן ,  " הבמה"

"... מאתגרת את הקהל היושב על הבמה משלושת עבריה ומטילה עליו, מפתה ליתר דיוק, להיות שותף ביצירה, למיטב ידיעתי –זו הפעם הראשונה שכך זה קורה כאן.התנועה שלה מרתקת כשהיא לעצמה, והיא יודעת לבטא את מכלול ההיבטים של המגדר הנשי. במלים פשוטות, או בתנועה מדויקת הבנויה על עקרונות המחול הטהור, היא אישה בסוגרה, נשית ביופייה, חיה פצועה בגופה, ואיכשהו בחיוכה הנמשך בין המצוקות היא אופטימית ללא תקנה. הנה כך, אישה אחת,רקדנית,יוצרת,מעזה להביט אל תוך עולמה, ולשלוף מתוכו את עולמינו..."

ענת זכריה – "המבכרת"

"...רצונה האקסהיביציוניסטי של גריגוריו להירשם, הקלות הבלתי נסבלת של ההתפשטות, והנינוחות האחידה שהיא מפגינה במהלך כל העבודה, מערפלים את המושגים; להסתכל, לראות, להתבונן, להציץ, לחדור.יחד עם זאת, העבודות של ענת גריגוריו אף פעם לא נסתרות. היא מחפשת מצבים, מאתרת, בודקת, מייצרת. ב-MEMO מפגינה גרגוריו שליטה בחומרים ובמשמעויות, בתחבולות האמנותיות ובקצב; וזה לא מעט..."

ארה בראפמן- "ריקודיבור"

"...גריגוריו, כמו אברמוביץ', סיפקה מרצון את לבה המדמם של היצירה, ההזדמנות לבחון יחסי צופה- אמן וגבולות פוטנציאל האלימות הטמון בחירות הזו... זו עבודה מעניינת, בביצוע מעולה, שלקחה סוגיה מורכבת והצליחה להתמודד עם כמה וכמה מרבדיה. מאחר ולא מעט מהסימנים שהותירו הצופים על גופה, היא הדפיסה על הניייר והותירה עקבות נוספים על ידי הטחת שיערה הארוך שהיה טבול בצבע על הנייר, נוצרו גם קומפוזיציות מוצלחות על הנייר, חלקם לרגע, חלקם בשיאם, כך שג'קסון פולק היה סומך עליהם את ידו..."