עור

 

 

*בסיום כל מופע, נעה דר תשוחח עם הקהל על המופע וחווית הצפייה בו.

 

 

 

'עור' - יצירתה עטורת השבחים של נעה דר, מתרחשת בטווח שבין פנים הגוף ושטחי המגע שלו עם החוץ. 

העור מתפקד כגבול מגן ומגביל, החוצץ בין העצמי לבין החוץ ומסמן את קצה הטריטוריה שלו.

העור משמש כמיכל בעל דפנות אלסטיות וחדירות, המגדיר את המרחב הגופני על מרקמיו הפיזיים והמנטליים.

המופע משמש למופיעות כמעבדה, אשר באמצעותה הן מבקשות לחשוף את מהות תכולות הגוף ואת קצוות היכולות שלהן לנכוח ולהשתנות. 

הקהל ב"עור" מוצב במעגל סביב משטח המופע ובכך עוטף את ההתרחשות כעד ושותף.



בכורה 17-19 ביולי 2014, מחסן 2 בנמל יפו

מופיעות: נועה שביט, מור נרדימון, נועה שילה
מוסיקה מקורית: אורי פרוסט
עצוב במה ואובייקטים: נטי שמיע עפר
דרמטורגיה ועצוב תאורה: יאיר ורדי
יוצר וידאו: רן סלוין
עצוב תלבושות : מיכל בסעד
צילום סטילס: תמר לם, גילי שני
עצוב גרפי: דורית טלפז
הפקה: שירן שואקה

בתמיכת קרן ביסטריצקי, והמפעל לפרויקטים מיוחדים באמנויות המשותף לקרן יהושע רבינוביץ' והמחלקה לאמנויות של עת"א.

קבוצת מחול נעה דר

 

 

"עור', היא עבודה עזת מבע, אקספרסיבית. סצנות המחול חזקות. מלאות עניין ומתח שנוצרו מנקודת מוצא משותפת דינמית, אפילו אקסטטית. החיכוך של עור בעור כמו חיכוך חרב בחרב, מעלה ניצוצות. רקדניה קורעים את עצמם לדעת עד הסוף ועושים עבודה מצוינת המלווה במוסיקה החזקה של פרוסט, שפורסת עוד שיכבה מתחת לשכבה הנראית לעין." אורה ברפמן, אתר "ריקודיבור"

"עור" היא ללא ספק צעד אמיץ. זוהי יצירה אקספרימנטלית, מאתגרת ולא מתפשרת. עבודת מחקר בתנועה, שבוחנת את גבולותיו הפיזיים והמטאפוריים של הגוף ומעוררת מחשבה על גבולות, טריטוריה, ושכבת העור העדינה שמגנה עלינו, לא פחות משהיא חושפת אותנו לפגיעה. וכך, בלי להתייפייף, דר מסמנת את הכוריאוגרפיה של חיינו בישראל". טל לוין, "עכבר העיר און ליין"

"עור היא יצירה יוצאת דופן, מרגשת ונועזת, שעיקרה בחקירת העור כמצייר את גבולות הגוף. גבולות הגוף מסתמנים כבר בראשית המופע כנזילים, והם מתפרקים ונטווים מחדש בהתאם למארג הגופים שעל הבמה. הגוף מסומן בעור, והעור הוא האיבר שמניע את הרקדנים. העור מוצג כמעטפת חדירה, שמשתנה בהתאם למגע של עור בעור. מגע העור מייצר מציאות, ונעה דר הופכת בקפלי העור ובשכבות של מציאות זו." ד"ר עינב רוזנבליט

"עור" היא יצירה של רעש פוליפוני אנרגטי של יש-חיים. הנה רקדנית אחת נעה באיזה זרם אש, בעוצמה אדירה, הגוף האקסטטי יוצר אנרגיה כבירה של כליה, והראש המזדעזע מצד לצד מייצר דימויים שנדמה שנלקחו מציורים של פרנסיס בייקון, מקרב אותנו אל דרגת האפס של הנפש. אט אט הכל נעצר והגוף מצליח שוב ללכוד ביחידה אחת את מה שעלה על גדותיו. הרקדנים חזקים והגופים שלהם רוחשים תזוזה מתמדת כאילו היו מוכי ארבה עד שהחדר כולו הוא כמין תחנת כוח לייצור קומפוזיציות של יופי"
ענת זכריה, אתר 'ידיעות אחרונות'

עבור לתוכן העמוד