האישה שלא רצתה לרדת לקרקע

הגדל

תאטרון טוטאלי מצחיק ומרגש המשלב תנועה ואקסטרים עם חפצים יומיומיים. אלו פרקים בחייה של אישה המסרבת לרדת לקרקע. תלויה באוויר, היא אינה נכנעת לחוקי הכבידה ונקלעת למצבים גופניים קיצוניים ואבסורדיים. כל פרק בטרילוגיה חושף רובד נוסף באישיותה. לאחר הבכורה של פרק א' בפסטיבל "קליפה אדומה" 2012 ושל "תלויה" בפסטיבל "אינטימדאנס" 2012, עולה עכשיו הטרילוגיה השלמה עם הפרק השלישי והאחרון: "הולכת על המיים".

 כוריאוגרפיה, בימוי, עיצוב וביצוע: גבריאל נויהאוס
ייעוץ אומנותי: עידית הרמן, עירד מצליח, נאווה צוקרמן
מוזיקה: סקרלטי, בך,
פסקול סאונד עריכת ווידאו: איילה ארליך
עיצוב תאורה: אסי גוטסמן
עיצוב לדים: גבריאל נויהאוס ו- Led Power
ביקורות " יצירה זו מתארת דמות שתאוות הניקיון, או הפחד מזיהום, מוליכים אותה ממצב למצב מבלי שרגליה או ידיה ייגעו ברצפה. תחת זאת, ובהתעלמות מוחלטת מבעיות של איזון, נגישות, מרחק וכדומה, היא מתקדמת ועוברת מתחנה אחת לאחרת בנתיב הייסורים של הימלטותה מאבק, מלכלוך ומכל מה ש"מאיים" עליה. זהו תאטרון חזותי מאוד, הנבנה על תנועה ואקסטרים עם דיבור וחפצים ביתיים, יומיומיים, פה ושם קול אנושי וסאונד, ותאורה מרשימה של אסי גוטרמן. אזכור בהנאה את הביצוע המושלם של נויהאוס. (אתר הבמה)

האישה והעולם, או אולי האישה ואלוהי הנפש שלה, מפלרטטים מבלי לגעת בקרקע. והכל צבוע באדום בוהק, בגמישות וכוח, ביצירתיות בלתי נדלית, בקלילות ודיוק של מי שלשה את חומרי התאטרון והתנועה כפלסטלינה. תענוג. (במחשבה שנייה)

המחול הבלתי תלוי: תחושת אינטנסיביות נעימה פשתה בגופי תוך שהתחלתי להתמסר ליצירה "תלויה", הנוגעת ללב של גבריאל נויהאוס. הקטע עוסק באישה חרדתית שלא מצליחה להיזכר איך החדר שזה עתה ניקתה התמלא שוב אבק. האבק ממלא תפקיד מרכזי ביצירה - אסור לה לבוא איתו במגע והיא חייבת להסיר אותו מכל הרהיטים בחלל. האישה מדלגת על גבי רהיטים וחפצים ברחבי החדר המסוגר, שנדמה שהוא כל עולמה, מנסה להגיע לאיזה זיכוך: "האישה רוצה לצאת", אומרת היא מספר פעמים לאורך הקטע. הבמה מלאת אביזרים - מתלה מעילים על גלגלים, בקבוקי מים מלאים, כיסא, שולחן, מטאטא ויעה, וכולם הופכים בשלב זה או אחר לאמצעי תעבורה בחלל, בדרכה להימנעות ממגע עם הרצפה המאובקת. בתחילת הקטע מספרת נויהאוס על הדמות, וככל שעוברות הדקות, מתרוקן הצורך במילים, והלב מתמלא הזדהות. לצד ההיבט ההומוריסטי, הכמעט חנוך-לוויני של הדמות וסיפורה המגוכך, יש כאן הצגה מהממת של השכחה והחרדה כאחיות לגרימת סבל אנושי. נויהאוס מצליחה לקחת אותנו במסע אל תוככי עולם מלא שיגעון, בצורה רצינית מאד. למרות אווירת האבסורד, יש לנויהאוס איזה כובד ראש מלכותי בכל הלך שלה על הבמה. בעיני, זו בדיוק הנקודה בה ניכרת גדולתה של האמנית; היכולת להעביר מסר, מבלי שהאמצעים האמנותיים (הומור למשל) מסנוורים את הקהל. לא קל להעלות מופע יחיד, כל שכן ביצירה בה האמן לוקח את הצופה למסע חי, שרק הדבקות בו וברעיונות שנזרקים כלפיו, מביאה אותו אל נקודת ההזדהות, אל ההבנה. נויהאוס עשתה זאת בצורה מעוררת השתאות, והיתה מעמודי התווך של הערב המצויין הזה. (Yoshkin))

גבריאל נויהאוס יצרה את "תלויה - עלילותיה של אשה שלא רצתה לרדת לקרקע". אישה נוגעת ללב שתאוות הנקיון והסלידה מאבק מובילים אותה. זוהי עבודה שנעה במתח שבין האישה הנוכחת לתמונת הדיוקן של האישה האצילית שמאחוריה, בין הרצון ליצור בייתיות לבין הניכור שבבדידות.זוהי עבודה המצויה על הגבול הדק שבין הטבעי למבוים, בלי שאפשר יהיה להכריע ביניהם ובזה כוחה. (ידיעות אחרונות)

המשימה של ניקוי הדירה מבלי להתלכלך מובילה לפתרונות תנועתיים הומוריסטיים. (הארץ)

המופע הינו בסיוע מענק מיוחד מטעם מת"ן – מרכז תיאטרון ניסויי – פרויקט משותף של: קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל-אביב, קרן רקנאטי, מנהל התרבות-משרד התרבות והספורט, המדור לתיאטרון-המועצה לתרבות ולאמנות.

לראיון מרתק עם גבריאל נויהאוס בהארץ

עבור לתוכן העמוד