האיש עם הפרח בפה

מאת לואיג׳י פירנדלו
בעיבודה ובבימויה של אורלי רביניאן

איך להתחיל ולספר את סיפור חיינו? ומה קורה כשסוף הסיפור מגיע כבר באמצע?

שחקן מבקש למצוא סוף לסיפור חייו. השחקנית שחולקת איתו את הבמה מגלמת את דמויות המשנה בסיפורו. לאט לאט השחקנית מגלה עוד ועוד נשים, שותקות ומושתקות, שמוזכרות בשולי הדף. השחקנית מבקשת לשחק את הסיפור דווקא מנקודת מבטה, והשניים יוצאים לקרב מוחות מלא תשוקה על שרביט המספר/ת. בכל אותו הזמן, גידול ממאיר ממשיך לפרוח בפיו של האיש, ומיתרי הקול של הנשים האילמות זועקים ממיתרי הפסנתר... האם יש קשר בין השחקנים לסיפורן של הדמויות? מתי נגמרים המשחקים ומתחילה המציאות ״על באמת״? והאם הסיפור הזה הוא בכלל עלינו?

קברט אינטימי, ויזואלי ופיוטי המעבד אל הבמה סיפור קצר מאת זוכה הנובל לואיג׳י פירנדלו. הסיפור, שנכתב במקור לשני גברים, מקבל פרשנות פמיניסטית מאת הבמאית אורלי רביניאן כיצירה לשחקן, שחקנית, פסנתר מתפרק ודיו אדומה. 

ההצגה הופקה על ידי #posthome_theatre בתמיכת המכונים לתרבות איטליה בתל אביב ובחיפה, ולקחה חלק ב- Pirandello150 - פסטיבל בינלאומי לציון 150 שנים להולדת המחזאי.