היובל שלי

1948. בעיר הגנים רמת גן נולד תינוק לזוג ניצולי שואה. אנחנו יוצאים עם הרך הנולד והוריו לאודיסיאה הנפרשת על פני חמישים שנה ברחבי ארץ ישראל. במהלכה גדל התינוק, הופך לנער, לחייל, חווה את טראומת יום  כיפור, שורד את מלחמת לבנון והופך למחזאי המדשדש בשולי ביצת התיאטרון הישראלי. מתוך הביוגרפיה הפרטית מתרקמת ביוגרפיה אחרת, הזויה ומסוייטת, שבה האישי מתערבב בהיסטורי והחלום "משואה לתקומה" הולך ומתערער.

ההצגה היא גרסה חדשה ומעודכנת להצגה שהועלתה בהצלחה בפסטיבל עכו 1998. שש שנים חלפו מאז הועלתה ההצגה בגרסתה הקודמת. בחודש אוקטובר 2000 נפתח מעגל דמים נוסף בדמות אינתיפאדת אל אקצה. איש עדיין אינו יודע כיצד יגיעו אל קיצם שרשרת אירועי הדמים הנוכחים. מכל מקום אי אפשר להתעלם מהתהפוכות הנוראות אותן אנו ממשיכים לחוות במישור האישי ובמקביל, במישור הלאומי. לכן קמה לתחייה ההצגה בגרסתה החדשה. בגרסה זו הורחבה והועמקה היריעה, נוספו דמויות חדשות ובעיקר נכתבו קטעים חדשים המתייחסים להתרחשויות שטלטלו ועדין מטלטלות אותנו בשנים האחרונות.

מסע סהרורי הנפרש על פני 50 שנה ברחבי ארץ ישראל. "ביצוע מחייב ואנרגטי ....סיפור אנושי נוגע ללב המבטא טרגדיה של דור שלם " (שי בר יעקב, ידיעות אחרונות), "נדרשת מיומנות של קוסם להפוך את הספציפי והאוטוביוגרפי לתמצית של חברה שלמה" (עידוא דגן- זמן תל אביב) 
 

מאת: חיים מרין
במוי ועריכה: מלכה מרין

משתתפים:
מרטין אומנסקי (בתפקיד גיבור ההצגה – דני/אנשל) ,

הילה פרוכטר (בתפקיד הניה) ,

נדב כספי (בתפקיד האב),

אורלי טרי (בתפקיד האם וגולדה מאיר) ,

איציק דריי (בתפקיד רפי/ נהג האוטובוס/ הערבי) ,

שירה גולן (בתפקיד תחיה השכנה/ נעמה רפפורט/ שרה מהבנק) ,

גדי כהן (בתפקיד המוכר/ השליש/ אמיל גרינצוייג/ מנהל התיאטרון)

מוסיקה: אפי שושני

עיצוב תפאורה ותלבושות: חיה בירן

עיצוב תאורה: בוקי

 תנועה: רותי תמיר