באל"ף סופה שתנוח

יצירתה של עדיה גודלבסקי

יצירה בימתית המבוססת על המיתוס של אורפאוס ואורידיקה ועולה בה קולה של אורידיקה. מטאפורה על יציאתה של אישה מהשאול.

"...את האיש הזורם כמו נחל הדעת תדע
ותוביל כמקסם בשבילי הבריאה השופעת,
שבת"ו ראשיתה ובאל"ף סופה שתנוח;
כל חלל מאושר הוא נכד או נין של פרידה..."
(מתוך "הסונטות לאורפאוס"\ר.מ.רילקה)

מהו כוחה של התמורה, של התנועה ההדרגתית משינוי לשינוי? מחזוריות. סוף שהוא התחלה של דבר חדש. תחנות במסע של אורידיקה בהן היא עוברת שינוי הדרגתי לאור קשריה ויחסה עם אורפאוס. תהליך שמגיע לשיאו בטקס סזיפי שבסופו היא מתפקחת ומחליטה לצאת מהשאול והפעם ללא תלות במבטו\אי מבטו של אורפאוס. מתוך פרידה נוצר חיבור חדש.

טקסטים: שירים של ריינר מריה רילקה (בתרגום שמעון זנדבנק),
ענת שרון בלייס וליליאן דבי גורי
יצירה, בימוי וביצוע: עדיה גודלבסקי
ליווי אמנותי: לילך דקל אבנרי
מוזיקה: אלפונס הסלמנס, עדיה גודלבסקי
מוזיקה אלקטרונית וביצוע חי: דניאל דוידובסקי
עיצוב תאורה: עומר שיזף
בימוי וצילום וידאו ארט: אמנון וינר
עריכת וידאו ארט: אסי לנץ

משך היצירה: 50 דקות

"...יצירה המקיימת דיאלוג עם המיתוס של אורידיקה המבקשת את אורפאוס ואת החיים מצד, ועם הסונטות לאורפאוס לריינר מריה רילקה, על המוסיקליות הקפדנית- ההרמונית שלהם, מצד. זוהי מונודרמה אקספרסיוניסטית, שהעלתה בדעתי, כאשר צפיתי בהּ בראשונה, טקסים מגיים ומיסטיים בני העולם ההליניסטי העתיק, וכן כמה ממחזותיו הקצרים של סמואל בקט, כגון: לא אני.
את עדיה מלווה לאורך הערב המוסיקאי דניאל דוידובסקי. אבל בקטעי היצירה, בהם מלווה עדיה את עצמה בלוויית נֶבֶל-טרובדור, היא נשמעה לי כמו מי שמקימה לתחייה את שירהּ של ספּפוֹ :"בּוֹא נֵבֶל אֳלֹהִי/ לְבַש קוֹל וְהְיֵה" (סַפּפוֹ, "מִישֶהִי, אֲנִי אוֹמֶרֶת, תּזְכֹּר אוֹתָנוּ" ע"מ 105, תרגם שמעון בוזגלו)..."

שועי רז, "פרא אדם חושב" וורדפרס.קום.

עבודה נתמכת ע"י המרכז לתיאטרון ניסויי-מת"ן- קרן רבינוביץ לאמנויות תל אביב, קרן רקאנטי, מינהל התרבות- משרד התרבות והספורט, המדור לתיאטרון- המועצה לתרבות ולאמנות ועיריית תל-אביב-יפו, המח' לאמנויות.

טריילר לעבודה. לצפייה לחץ כאן

ראיון על העבודה. לצפייה לחץ כאן