כבר לא ילדה של אף אחד

ביצוע: אסתי זקהיים

תאורה: נטע קורן

עריכה מוסיקלית: שי בן יעקב

עוזרת במאי: אפרת שטינלאוף

רחלי מתמודדת עם מות אמה, עשרים ושלוש שנה לאחר שאביה, האיש החזק והתמיר, הוכנע על ידי מחלת הסרטן. היא מתעמתת עם האובדן דרך הכתיבה על הוריה, חייהם בעיירה דובנו שבפולין, הסתתרותם בשואה, המשפחה שהקימו, ימיה האחרונים של האם, פירוק הבית והפרידה הבלתי אפשרית – פרידה שיש בה חשבון נפש, תסכול, תחושת החמצה והרבה אהבה. כשחקנית מנסה רחלי לעבד את מה שכתבה להצגת יחיד שבה תגלם את עצמה, ומגייסת לשם כך את אורנה, חברתה מתקופת הלימודים, כדי שתביים את ההצגה.

ההצגה בנויה כסיפור בתוך סיפור, והיא מתרחשת בעת חזרה על הצגת היחיד של רחלי. על הרצפה של "חדר החזרות" בדלי סיגריות ורחלי אוספת אותם תוך שהיא נזכרת בחלום על אימה, היא רוקדת ואלס ומספרת את קורותיהם בבור החשוך אצל מציליהם, היא פוקדת את קיברם ובודקת את נקודת החן שיש לה ולאמא בדיוק אותו מקום בגוף.

לצד סיפורם הייחודי של רחלי והוריה שזור לאורך המחזה גם הדיאלוג המתמשך בין רחלי לאורנה. הוריה של רחלי נפטרו והוריה של אורנה חיים, רחלי בת לניצולי שואה ואורנה בת לפלמחניקים, הבחירות האישיות שלהן שונות, ובעיקר הן חלוקות לגבי אופן העלאת החוויה האישית על הבמה.

הספר "כבר לא ילדה של אף אחד" ראה אור בהוצאת זמורה ביתן וזכה לביקורות מצויינות.

מתגובות הביקורת על ההצגה-

ד"ר צביה  ולדן - פרשנות מעשירה ומרגשת של אסתי זקהיים בתפקיד הבת. ממליצה בחום

רם אורן "ידיעות אחרונות" -סיפור עוצמתי ומטלטל. משחק עוצמתי, בימוי רגיש של בן ציון אידיסיס הפיח חיים חדשים בספרה המרתק של ציפי גון גרוס

אליקים ירון, "מעריב" - אסתי זקהיים מפליאה... יוצרת מהרגע הראשון קשר בלתי אמצעי עם הקהל בזכות אנרגיה רבה שהיא מקרינה, וגם בזכות איזו מידה נדירה של כנות. בסוף כשהיא מפזמת בלחש שיר ערש ביידיש, היא פשוט מרגשת.

הסופרת נאוה סמל - דרמת יחיד אנושית ומשחק מכמיר לב ורב גוונים של אסתי זקהיים בעקבות ספרה האוטוביוגרפי המרגש של ציפי גון גרוס.