רכיבי נגישות
- הדגשת ניווט מקלדת
-
בחר גודל פונט
-
בחר קונטרסט
- איפוס הגדרות נגישות
פדרה מאוהבת
בימוי: לילך דקל אבנרי
ינואר - דצמבר 2007
27 הצגות
שיחה עם לני שחף-בנאי באתר הבמה
אודות שרה קיין
שרה קיין, פרצה לתודעת הקהל עם ההצגה "ארורים", מחזה שכתבה וביימה כעבודת גמר במסגרת לימודי התאטרון בלונדון ב1995. ה Royal Court מיד אימץ את ההפקה ובעקבותיה התעוררה סערה ציבורית. למבקרים לקח זמן לעכל את החומר הנסיוני, הקשה והמבריק. התמיכה הממסדית המשיכה ללוות את קיין וההכרה לא איחרה לבוא. בתום חמש שנות יצירה, רגע לפני שמלאו לה 30, שנים במהלכן כתבה חמישה מחזות ותסריט לטלוויזיה, ביימה הפקות שלה ושל אחרים, ועברה אשפוזים חוזרים בבתי חולים פסיכיאטריים, שמה קיין קץ לחייה.
קיין היתה נפש מיוסרת שכתבה בפשטות ובנוקשות אודות העולם שראתה סביבה, עולם בו אלימות ואהבה שזורים זה בזה. היא עשתה מה שאיש בדורה לא הצליח לעשות: היא אמרה את שאין לאמרו.
המחזות שלה מעוררים שאלות על הקשר בין גבריות לאלימות, על הדרך בה האלימות בבית יוצאת אל הרחוב, על משבר הגבריות, משבר האהבה ועל אבדן התקווה. הדמויות שלה ממשיכות לגרד שאריות חיים בין ההריסות, שהרי לא ניתן לדעת אמון ללא ספק או אהבה ללא שנאה.
דבר הבמאית
החיבור שלי עם שרה קיין החל לפני כשמונה שנים, עם קריאת המחזה "מטוהרים". היה זה מפגש מטלטל עם אומנות הכאב. הרגישות והכנות המוגשות בצורה כה דחוסה, מתומצתת ופיוטית כמו שירה מודרנית טובה, כבשו אותי מיד. הסגנון האסתטי שהטקסטים שלה דורשים, הדמויות האנושיות - פגיעות ופוגעות, דמויות מדממות שנושלו מגן-העדן, והשפה הכל כך ייחודית לה, כל אלו מהווים אתגר אנושי ובימויי. כמו קיין, אני רואה בתאטרון פורום לדיון בנושאים כמו אלימות בחברה, בדידות, היחיד מול המערכת ועוד. אצטט את קיין: "אם התאטרון יכול לשנות לאינדיווידואל את החיים, הוא בוודאי יכול לשנות את החברה אליה אנו משתייכים... התאטרון הוא חלק מהחיים. השתקפות של הדרך בה אנשים רואים את העולם"
בעיבוד לבמה בחרתי להיות נאמנה למהות הקיינית ולחזק את האלמנט היווני של המקהלה, תוך בחינת גבולות חדשים של דיאלוג בין הבמה לקהל. להפקה מיוחדת זו, התקבצו4 שחקנים ומוזיקאי: לני שחף - שחקנית הבימה לשעבר שממשיכה איתי מההצגה דג-בבטן, והיתה מועמדת השנה לפרס הפרינג', מאיה מרון – המככבת בקולנוע ובדרמות איכות בטלוויזיה, שזו לה הפקה ראשונה בתאטרון, ישי גולן - שחקן ותיק בתאטרון הרפרטוארי ושחקן קולנוע וטלוויזיה החוזר לפרינג', יעל צפריר בוגרת "צעירי הבימה" שגם היא ממשיכה איתי מדג-בבטן. אל קבוצת שחקנים זו מצטרף המוסיקאים נועם רותם – לשעבר סולן "קרח 9" בתפקיד המקהלה, נכנס ויוצא מדמויות. המעצבת איריס מועלם, איתה אני עובדת בפעם השלישית, אמונה על האסתטיקה של הבמה. אסטטיקה המציעה סוג של נחמה.
קורות חיים של היוצרים:
הבימאית והדרמטורגית לילך דקל-אבנרי.
סיימה בהצטיינות לימודי מאסטר בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.
"פדרה מאוהבת" הינה ההפקה השניה במסגרת הפקות האנסמבל של תמונע, לאחר שב2005 עיבדה וביימה את ההצגה "דג בבטן" (על פי שלושה סיפורים מספרה של אפרת דנון). שתי משתתפות בהצגה היו מועמדות לפרס הפרינג'. ב- 2004 עיבדה וביימה את "עובדיה בעל מום", במסגרת הזירה הבין-תחומית בירושלים שרץ זו השנה השלישית. ב-2002 יזמה וניהלה אמנותית את "small במה" באוניברטיסת ת"א אשר מאז הפך למסורת. כתיבה ובימוי "טריסטן ואיזולדה בוורשה". תרגמה את המחזות Cleansed ו – Blasted של שרה קיין, "אחרי הסוף" של דניס קליי שהועלו במסגרת "קריאה בשישי" בקאמרי, ואת “God is a D.J" עבור מכון גתה.