מקבת

מקבת
מאת וויליאם שייקספיר

ממלכה רוויה בתשוקות ואימה. בני אדם הנקרעים בין נאמנות לעצמם, לאהובם ולממלכתם, כשמעליהם מרחף הגורל ומגחך. וזוג אחד ששובר את כל החוקים. בעיבוד חדשני למחזה הסקוטי הטקסט מתקצר, דמויות נעלמות והמשולש הטרגי, המטולטל על ידי אותו מפגש גורלי, מתהדק.
אנסמבל של אמני במה מדיסציפלינות שונות, רוקח שיקוי המטשטש את הגבולות בין המציאות לתיאטרון. 

תרגום: מאיר ויזלטיר
עיבוד ובימוי: לילך דקל-אבנרי
עיצוב חלל ותאורה: איריס מועלם
מוסיקה: קרני פוסטל ואסף אמדורסקי
סטיילינג ואביזרי לבוש: ענבל ליבליך
וידאו: איתן בוגנים
עוזרי במאי: עופר לכיש, רוני ברודצקי ותמי פרידלר
מנהלת הצגה: סימה אגיא

מבצעים:
מקבת: יפתח אופיר
ליידי מקבת: איריס ארז
בנקו: שרון פרידמן
מכשפות: קרני פוסטל
אב הבית: אברום הורוביץ
המספר/ רב תפקידי: לני שחף

טריילר באתר UTUBE 
לצפייה בקליפ בעריכת אמנון וינר לחץ כאן

מתוך העיתונות:
מרב יודלביץ בראיון עם השחקן יפתח אופיר ynet
אתר NRG
מתוך "הנביאים"
"הארץ"
ביקורת באתר הבמה
אתר "סקופ"
אתר "תל אביב סיטי"

תקציר עלילת המחזה המלא
מקבת, שנכתב בשנת 1606, הוא המחזה הקצר ביותר שכתב שייקספיר וכמו רבים ממחזותיו, מבוסס על מהלכים ודמויות היסטוריים. את המחזה פותחות שלוש מכשפות המצהירות על פגישתן העתידית. זו תתרחש "כאשר יוכרע הקרב" ומקבת יגיע. אחריהן נכנס שליח המדווח לדנקן, מלך סקוטלנד ולאנשיו על גבורותיהם של הגנרלים מקבת ובנקו, שמנעו פלישה של כוחות נורבגים בהנהגתו של המורד מקדונלד. בדרך חזרה משדה הקרב נתקלים מקבת ובנקו במכשפות המברכות את מקבת בתוארו הנוכחי - נגיד גלמיס (Thane of Glamis), אך גם נגיד קודור
(Thane of Cawdor), ומנבאות שיהיה למלך. בנקו מתגרה בהן והן מבשרות לו שצאצאיו יהיו מלכים ונעלמות.
בעוד מקבת ובנקו מהרהרים במה שהתרחש מגיע שליח ומבשר למקבת כי המלך מעניק לו את התואר נגיד קודור כאות הוקרה על מעשי הגבורה שלו בקרב. בכך מתגשמת הנבואה הראשונה. החמדנות מתעוררת ומקבת נושא עיניו למלוכה. מקבת כותב לאשתו על הנבואות שניבאו לו המכשפות ומכתיר אותה כשותפה לגדולה. המלך דנקן מחליט לכבד את מקבת ואישתו ולבוא יחד עם פמלייתו לסעוד וללון בטירת מקבת. מקבת ממהר לביתו ופוגש בליידי מקבת, שבינתיים רקמה מזימה לחיסול המלך ,על מנת לעזור לבעלה לתפוס את השלטון.
עוד באותו הלילה מקבת רוצח את דנקן וליידי מקבת מטמינה בידי משרתיו פגיונות נוטפי דם על מנת להפלילם. בבוקר, מגיעים לטירה אציל סקוטי ומקדאף מושל פייף. השוער פותח להם ומקבת מוביל אותם לחדרו של המלך, שם מגלה מקדאף את גופת דנקן. מקבת רוצח את המשרתים לפני שהם מספיקים להכריז על חפותם. בניו של המלך, מלקולם ודונלבין, החוששים לחייהם בורחים לאנגליה ולאירלנד ומקבת מוכתר כמלך סקוטלנד.
כמלך, מקבת חי בחשש מפני תככים מבית. הנבואה שבניו של בנקו ימלכו, מעבירה אותו על דעתו והוא מזמין את רציחתם של בנקו ובנו פליאנס. המשימה מבוצעת חלקית - פליאנס מצליח לברוח. באותו הערב עורכים המלך והמלכה החדשים משתה בארמונם. רוחו של בנקו באה לביקור, אולם איש מלבד מקבת אינו מסוגל לראותה. מקבת מבחין גם בהיעדרו של מקדאף מהחגיגה והחרדה גוברת. מקבת חוזר למכשפות ודורש תשובות נוספות. הן מעלות באוב רוחות המזהירות אותו ממקדאף, אולם מוסיפות שאף ילוד אישה לא מהווה סכנה, וששלטונו מובטח עד אשר יער בירנם יצעד לטירתו. לכשנמסר למקבת שמקדאף ברח לאנגליה, הוא תוקף את טירת מקדף ורוצח את ליידי מקדאף והילדים.
דעתה של ליידי מקבת מתערערת והיא מתחילה להלך בשנתה תוך ניסיון לשטוף דם דמיוני מידיה. באנגליה, מלקולם ומקדאף מתכננים פלישה לסקוטלנד תחת חסותו של מלך אנגליה. צבאו של מלקולם שעובר דרך היער, כורת את ענפי העצים להסוואה, וגורם לאשליה כאילו היער עצמו צועד לעבר הטירה. בזמן ההתקפה מקדאף ומקבת מתעמתים. מקבת שנאחז בנבואות מאמין שהוא בלתי פגיע. אך מסתבר כי מקדאף לא נולד ליידה טבעית ומקבת מובס.
בסצנה האחרונה מוכתר מלקולם למלך סקוטלנד ולכאורה יש סיכוי שהשלום יחזור לממלכה. אולם לצופים ידוע כי נבואת המכשפות לבנקו עוד תתגשם, מכיוון שג'יימס הראשון - מלך סקוטלנד היה, לפי הטענות, צאצא של בנקו.

מקבת הטוב
מתוך הרצאה שהתקיימה במסגרת הכנס השנתי של המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה.
פרופ' שולמית אלמוג, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה
גם מי שלא קראו מעולם את המחזה ולא מכירים את הסיפור, יודעים שמקבת רע, אבל ממש רע.
כמו ברבים מהמחזות הפוליטיים האחרים של שיקספיר, - ליבת הדברים היא מאבק כוח; מהלך שבו מועבר כוח פוליטי מקבוצה אחת לקבוצה אחרת, מה"טובים" ל"רעים", וחוזר חלילה. מקבת, בעקבות חיזיון שניגלה לו ובעידודה הפעיל של אשתו שמבקשת לממש את החיזיון הזה, רוצח את המלך דנקן שמתארח בביתו, והופך למלך. מלקולם, בנו של המלך ואחד מאצילי סקוטלנד, מקדאף, נמלטים ומסתתרים מחשש לחייהם, וחוזרים בראש צבא אנגליה. מקדאף, שמקבת רצח את כל בני משפחתו, הורג את מקבת בקרב, ומלקולם הופך למלך סקוטלד.
אז איזה פן "טוב" יכול להיות בדמות כזו? ...ובכן, הפגישה הראשונה שלנו עם מקבת היא פגישה עם מצביא; עם גיבור מלחמה שהצטיין בקרב והושיע את עמו. בתמונה הראשונה במחזה מתחוור לנו שמקבת הביס בקרב קשה את מקדונלד, המורד האכזר. כשאנו פוגשים במקבת, בפתח המחזה, הוא כבר הרג את מקדונלד, וזאת באכזריות יתרה. אבל באותו שלב מקבת נחשב לסמל של אומץ וגבורה. הוא פועל בחברה שבה קטילתם האכזרים של האויבים היא דבר ראוי לשבח. זוהי חברה שבה האלימות היתרה המופנית כלפי מי שנתפס כאוייב או בוגד היא נורמטיבית. ככל שהאלימות בשדה הקרב היא יותר בלתי מרוסנת, כך מועצמים הגבריות והאומץ המיוחסים למקבת.
מקבת מתחיל את המחזה כמכונת הריגה אנושית במלחמה, ובהמשך – שקספיר בוחן עד כמה רחוק אפשר ללכת עם זה, ומה מידת הסיכון שחברה שמטפחת "מקבתיזם" לוקחת על עצמה. הסתכלות כזו עומדת ב