מחפשת תסריט - אפריל 2007

עכשיו שבת. שקיעה מלאת חמלה אחרי סערה, בתקופה של קצוות.

בתוך מדינה אכולה, פעורה יודעת את הרקב ולא מאמינה לעצמה איך להשתבח מחדש.

נגמרה שפה רהוטה נקיה, את מקומה תפסה שפה קלוקלת, מן המלהגים מלמעלה ועד- "נולד לרקוד, לשיר, ולמכור טוב."

זה יקח זמן. רוצה אומץ שלא לזרז את מה שאי אפשר לזרז. זה יקח זמן. מקווה לא לשכוח, מבהלה, את הריקבון.

רצוי שיקרה פה תסריט לא ידוע מראש. את הידוע מראש חיינו מספיק. מיצינו הכל.

עכשיו יש פה תרבות שיורדת על עצמה ועל אנשיה.

הציניות היא שפת החלשים.

את העשויים מחומר חזק לא שומעים. צריך לפקוח עיניים, הפעם ולהבין שחיים רק פעם אחת, אז מי שנמצא ב"נגלה" הנוכחית, לא לבזבז אותה. לא לבזבז.

איך להחזיר את ההגה לידיים שלנו כדי לדאוג לשלום הנוסעים, לכיוון, ולדרך?

רוצה להגיע הביתה בשלום.

נאוה צוקרמן, מנהלת אמנותית