פנים - מרץ 2005

פנים

"לטרגדיה פטריק, יאה מסגרת סלעים שהתנפצו, תהומות ברקים.

אך אני תיארתי מישור חולי, אווזים בתלם

אפרוריות וסתמיות

של ארץ...

כי לא ידיים ולא פנים לעצבונה"...

(צ'סלב מילוש מתוך השיר "מסגרת")

חברה שלי מירלה, דיברה על שירה. באמצע הרעש, באמצע בוקר של עיר מתורגלת בחיים מול: אי אפשרות מתמשך. באמצע הרעש של כל הדיבורים היא אמרה: "צ'סלב מילוש משורר".

אני אמרתי: "שמעתי את שמו אבל קשה למצוא תרגום שלו..."

היא אמרה: "דווקא יש"

ואני רצתי לקרוא

באמצע הרעש, המילים של מילוש הבהירו לי את הקול שלי.

וזה הקול שלי.

לא יכולה יותר להיות עצובה. אני רוצה לחלום. אני רוצה להעיז לחלום.

בשביל להרים תנועה, ממצב של חוסר תנועה

לתנועה חיים, צריך לחלום!

כל הקולות של: "בסרט הזה כבר היינו"

כמה שיהיו נכונים,

לא ירימו לנו את הרגל לצעוד,

את היד ללחוץ יד

ואולי לחזור ולקבל פנים.

אני רוצה להיות בסרט הזה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם

ולדעת את הטקסט בעל פה, ולהגיד אותו בשקט בלי להפריע, עם השחקנים.

נאוה צוקרמן, מנהלת אמנותית