"המחלה" - פברואר 2005

"המחלה"

מי שלא מקבל את "זה" מפסיד. זה כמעט כמו להחמיץ את השירות בצבא, או להפסיד טיול שנתי. מן הסוג של החוויות הקולקטיביות שמעצבות את הזהות והשייכות שלך בתוך החברה.

"היא" הופיעה בתקופה שהכל בהתפוררות. הכל בסימן שאלה. "היא" החזירה אותי אל ארצי ואל עמי.

"היא"- המחלה.

מי ראוי לקבל את המחלה? (קריטריונים)

כל מי שחי שחי בישראל. לא חייב להיות אזרח או יהודי, ציוני או חילוני, מתנחל או מתנתק, סרבן או מורד, ילד או בוגר, זכר או נקבה. יש במחלה משהו גורף , שובר כל מחסום מדבק כמו שירה בציבור אולי?

סימני המחלה:

1. חום גבוה
2. התקפי שיעול למשך זמן של דקה עד שתיים, המעיפים את כל מי שלידך לצדדים
3. הגוף. אין גוף. החולה זוחל. לא הולך. כל חלקיק בגוף כואב כמו פצע. מה שמזכיר לחולה שיש לו גוף.
4. העור. המחלה מפגישה את החולה עם המעטפת הנקראת עור. כואב העור. כואב מאוד
5. מקומות פגיעה אפשריים נוספים: קנה כואב, אף דולף.
6. מצב כללי: בחילה, ליחה.
7. מצב נפשי: הלם. החולה לא אמור לדעת, בדיוק, מה כואב לו.מאיפה זה בא לו ואיך לעזור לעצמו

מומלץ: לשכב ולהמתין. אין מה לשאול שאלות. לשכב ולהמתין ולהקשיב ואז... בעבור ההלם הראשון שגורם לחרדה עמוקה וניתוק מן הסביבה אתה שומע קול חדש : "אתה לא לבד" ואתה נשטף בגל של אושר. כל המדינה שלך נגועה. שדרנים בטלביזיה, חברים בעבודה, כל הכתה של הילדים שלך, כמעט כל הפגישות שהיית צריך להיות בהן. הכל חולה. מתחילה להתפתח שפה חדשה בין האנשים. למשל: אתה משתעל על מישהו בטלפון והוא משתעל עליך ולא כל כך חשוב מה אומרים, צליל השפה מקבל גוון חדש של אינפוף רך ומשיכות אף במקום פסיקים ונקודות. אתה מבין שאנחנו בפתחו של משהו חדש. חלון הזדמנויות... אתה נעשה חלק מארץ נהדרת שהמחלה ורק המחלה אחראית לפריצתה, לסולידריות החדשה. הכל נראה אחרת. אפילו סרבני הימין וסרבני השמאל נראים לי כמו מסרט ישן (למה המתנחלות לא מחליפות תלבושות? במיוחד עכשיו, כשהן מצטלמות כל יום. כולן נראות אותה אחת. לא חבל? מישהו צריך לדאוג לקטע של העיצוב!) ושרון? איך הוא נעשה ישיר ואמיתי! אחד משלנו. "אם מרביצים לכם תרביצו בחזרה. וגם תגידו להם שאני אשם, לא אתם"... איזה מנהיג. איזה חזון.

תשימו לב איך הכל פתאום אנושי ומסתדר, רק לטובת האדם ברחוב. למשל הרפורמה הנהדרת שהולכת להיות בחינוך ללמוד רק חמישה ימים בשבוע ולהיות בבית הספר עד השעה ארבע אחה"צ. ביחד להכין שעורי בית ארבעים ילדים בכיתה, לראות טלוויזיה, ארבעים ילד בכיתה ביחד. הכל ביחד. משמונה בבוקר ביחד ולאכול סנדוויצ'ים כל היום כמו בפיקניק.

כזו אחדות מבעבעת פה, עד שאפילו מיליארדר אמריקאי מוכן לוותר על הכל הכל רק בשביל שנרשה לו להיות קצת אתנו, קרוב אלינו. הוא יכול לסדר לעשירים להיות עוד יותר עשירים אבל כשזה יקרה גם האיש הקטן ברחוב יתחזק, לכ-ו-ל-נ-ו יצא משהו מהאמריקאי הזה. זה כבר קורה... זה ממש באוויר. בינתיים יש את המחלה והיא עושה עבודה יוצאת מן הכלל בלהזכיר לנו שאנחנו ביחד. אנחנו כוח, אנחנו עם חוויה מעצבת משותפת כשכבר יגיע העושר וההצלחה נהייה חברה מפותחת ומתקדמת שדואגת לחלשיה, ילדיה וחייליה. סובלנית לזרים ומכבדת כל בן אדם ודרך חייו.

נ.ב- ברגעי בחילה מומלץ מנסיון אישי, ולא מדעי לשיר את התקווה בלב! החום יורד מ- 40 מעלות ל- 39 !!!