בקצב הריגוש - יוני 2006

בקצב הריגוש

אנחנו רוצים ריגוש. נוהרים בהמונינו למופע הזיקוקים.

נשיקת צרפת- ישראל על חוף ימה הרומנטי של תל אביב.

כולנו מחפשים בעירה מיידית, לזמן קצר, וזהו.

כמו של זיקוק.

כל הלילה תחנות מלהגות בקצב הריגוש. כולם מתנשמים, רטובים, מלאי מחוות וצחקוקים על המסך.

אחד יורד על השני כזה?  חכם, רומס כזה...?

ציני. זה רק ציני. ועוד פעם ציני. מלהג.. מלהג..  מלהג..

מגישים וכתבים מתמחים בלהיות חוקרי משטרה חשאיים.

(אצלם תקרה החשיפה, התגלית)

כולם פרשנים.

לפעמים נביאים.

מטפטפים ריגוש.

ואז דיברתי עם איתי (עיתונאי)

סיפרתי לו על דור צעיר, שגדל, בשקט בשקט עם אש של יצירה

הוא שאל: "את חושבת שיש לזה קשר עם כוכב נולד או נולד לרקוד?"

 אין קשר,. אמרתי לו. אין שום קשר.

יש טכנאות טובה. ויש אמנות. יש הבדל דק דק, עדין מאוד... בהבדל הדק הזה, שם בדיוק נוצר העולם, והוא רחב מאוד, והוא עמוק.

כמו ההבדל בין רגש לריגוש.

אני מתגעגעת.

נאוה צוקרמן, מנהלת אמנותית