איגרת לאמא, קיץ 2022

לונדון דווקא כן חיכתה לי

אני מתמסרת

ל- Sorry

ל- Thank you

ל- טון הדיבור הרך.

מתעטפת

באסתטיקה של כל בנין

בקו הברור והבהחלט לא מקרי

של התיכנון העירוני.

לונדון חיכתה לי הרבה מידי זמן

אני פה עכשיו.

לא. אין לי שום אשליה.

מה שהשארתי מאחור

הוא... אני.

קופץ לי משפט ילדות מאמא שלי:

"כמה קשה לבנות

כמה קל להרוס."

טוב שאת לא רואה את זה אמא..

אני ממלמלת ביני לביני

זה מתרחש, אמא,

יום יום באופן שיטתי.

אז אני פה עכשיו. בלונדון

מספיק רחוק

לא לראות

לא לשמוע, אמא.

לרגע מתענגת

על כל מה שהוא לא אני

כמו שחקנית שנכנסת לדמות על הבמה

לזמן מוקצב

בעולם מומצא

שהוא לא שלי.

עוד מעט אוריד את האיפור