מברק מאירופה, נובמבר 2018

עכשיו יום ראשון.

אנחנו על ספסל בפארק.

בקבוק שרדונה תוסס מעט. שתי כוסות.

אף אחד לא מחכה לנו.

לא מכונת כביסה.

לא שניצלים לבנות.

לא תחילת חזרה ולא קהל שאמור להיכנס.

הרוח מזיזה עלי שלכת אדומים, צהובים, כתומים. כלב מתענג על כר דשא ירוק אינסופי.

הירוק של הדשא הוא אחר.

הכחול של השמיים הוא אחר.

הזמן הוא אחר.

עוד כמה שעות מתחילה חזרה.

עם אנשים אחרים שיש להם דופק אחר והדמעה שמבצבצת אצלם היא מזיכרון אחר.

וזה מרגש.

זה נורא מרגש.

עכשיו על הספסל, כמה שעות לפני החזרה, נזכרים שזו רק פאוזה.

וצריך להגיד תודה על רגע כזה,

על ספסל בפארק בגרמניה

נאוה צוקרמן ואייל שכטר, גרמניה