ללא כותרת, מאי 2017

כבר הרבה זמן מרגישה שהמילים הלכו לאיבוד.

פעם.. עוד מצאתי במילים הנאמרות, דוברים בעלי כוונה, ואחריות.

אף פעם לא הקשבתי למילים הנאמרות או הכתובות, אלא אם כן הרגשתי את הכוונה מאחורי.

עכשיו, ממש עכשיו,

רוצה לכתוב.

עכשיו, ממש עכשיו,

נכתבת לי מילה אחת:

אטימות.

רצות לי בראש מילים מכובסות

מילים מוֹכְרות

מילים מכסות

מילים מייפות

מילים אלימות.

מחפשת לשמוע, לשמוע טוב, מילים מזוקקות.

נדיר. מצרך נדיר.

אולי כדי להגות אותן צריך להיות בן-אדם.

אולי כדי להגות אותן צריך לראות שיש שם בן-אדם.

כמה עצוב.

נאוה צוקרמן // מנהלת אמנותית