החגים, אוקטובר 2012

למי שאלוהים לא ממש הגיבור שלו?

הרי זה לא קיום מצוות

לא אמונה...

ובכל זאת אני מוצאת את עצמי מחכה

כל שנה

כל החיים

למחזור החגים.

כילדה,

"החגים" היו הפתעה מתוקה

(אחרי התכווצות הפרידה מהחופש הגדול)

עוד פסק זמן, עוד רגע

כדי להיות...!

תפוח בדבש

משפחה מותשת יום

במאמץ נחוש

מתלכדת

סביב שולחן

כמו אומרת: "הנה. הגענו. כולנו פה. עוד שנה. לחיים."

הסתיו וראש השנה הם שושבינים

כל אחד מהם בנפרד

לא יכול להתקיים בשבילי.

האור השורף בעיניים של הקיץ

מתעדן לאפרורי

תחושה של סוד באוויר

תמצית של אי וודאות

סוד הקסם של החיים

אני עוזבת את השכל, את השאלה

מתעטפת בריח שעולה מן הסירים

מחייכת לבליל דיבורי הסרק של "מה נשמע", "שנה טובה"

וזה מספיק

מספיק לי.

שתהיה לנו שנה טובה