חורף, פברואר 2012

חורף

מסתכל אלי חורף פיוטי מהחלון
שוב מודה לעונות השנה
ששומרות על שפה ברורה ומעודנת

מסביב לא מעודן.

חורף ראשון שאני לא חושבת
אם קר לגלעד שליט. וגם זה טוב. אפילו טוב מאוד.
חוץ מזה...

מסביב גס.
אז אני מבשלת מרק.

לפרט מה זה ה"גס" הזה?

לא יכולה

בשביל מה?

יכולה להזדהות עם ויסלבה שימבורסקה (משוררת פולניה) שכותבת על
"שנאה", על כוחה לקחת את
ה"אחווה" ה"חמלה" וה"ספק"
היא מלהיבה, בכוחה ליצור יופי שיקרי

"כמה שטיחי אדם פרסה
בכמה כיכרות, אצטדיונים...השנאה"
בשיר אחר "בתום כל מלחמה, מוכרח מישהו לנקות
הרי סדר איזשהו, לא ייעשה מעצמו."

ואני חושבת לעצמי איך פעולת הניקיון, אצל המשוררת,
הופכת לתהליך של שכחה
כשם שאחרי מלחמה מפנים את ההריסות

אולי אם לא היו מנקים היינו זוכרים?
הכישרון שלנו לשכוח עוזר לנו לחיות,
וגם לחזור שוב ושוב על אותן טעויות.

אז בחוץ חורף הגשם מנקה , שוטף...

אולי נתחיל מהשפה...
נחזור לשפה מעודנת?

נאוה צוקרמן   

מנהלת אומנותית