מכתב למאי - מאי 2010

מכתב למאי 
 
תמיד אני מספרת לך, ילדה שלי, למה בחרתי בשבילך את השם
מאי.
"מאי" זה הזמן של הטבע להזכיר לנו שיש לו כוח להתחדש למרות שהזמן דהה את צבעיו והנשיל ענפיו.
"מאי" זה הזמן שמזג האויר מאוזן, רך, הקדרות מתפזרת גם הקונפליקט נפתר, הראות חדה וצלולה כמו התבונה.
אז נולדים הצבעים- רעננים ברורים...
איזה יופי העולם בחודש "מאי".
מקום טוב לאנשים.
 
עכשיו אצלנו לא כל כך טוב.
הגיל עושה למדינה שלך את שלו (הרי היא בת 62).
את יודעת בזקנה הכל כבד, קשה יותר... וזה מתסכל, אז כועסים בקלות, לא סובלניים ונורא מתגעגעים למה שהיה ויודעים שזה כבר לא יחזור ופוחדים ממה שיהיה.
אז נאחזים בעבר וזה לא כל כך עובד וגם לא עוזר,
אז כועסים או אדישים.

רוצה לספר לך על אפשרות אחרת, לא כועסת ולא אדישה,

לקחת אחריות,
לבחור ביופי,
ולעשות לאנשים מקום טוב.

אז אולי את והחברים שלך תדאגו לזה?! כי עכשיו פה, בזבזנו את הכוח לזה (ולא בתבונה).
 
מאי, אמא שלך יודעת, שבסוף בסוף
יהיה פה אביב
עם דור של ילדים מדהימים כמוך. (אוהבת מאוד, אמא.)

חג שמח והרבה אהבה

נאוה צוקרמן, מנהלת אמנותית

נכתב בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל