רכבת הזמן - נובמבר 2009

רכבת הזמן

...ושוב הגיע הזמן לכתוב לעמוד הזה בחוברת, מתחת לתמונה הזאת.

כל כך מהר... הרי רק אתמול כתבתי... כבר עבר חודש?

כן. הזמן חי את זמנו. הוא שועט וגורר אותי איתו. שניה אחת של התמהמהות יכולה לזרוק אותי אל צידי הדרך של הזמן ולהשאיר אותי מאחור, ועד שאבין שזה קרה לי, ועד שאאזור כוח לחזור, אני אמצא שאת הזמן שהחמצתי פשוט החמצתי.

נחתתי בבן גוריון באמצע הלילה מברלין. זמן שהמוח טס בלי עכבה (גם בעזרת העייפות). כותרת עיתון מהארץ במטוס התעסקה בשאלת הזרים אצלנו. גם גרמניה עסוקה בשאלת הזרים שחיים בתוכה.

כל הזמנים התערבבו לי. מילים מתוך העיתון :"גירוש" "גרים", והנחיתה מגרמניה הוסיפה לי את: "גרמניה" "ישראל", והמורה לתנ"ך מכיתה ד' שחבטה בנו משפטים כמו "...ואהבת לא כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים" הצטרפה לאסוציאציות.

כשטיפסתי במדרגות עם המזוודה המסומנת בטיסת "לופטהאנזה" ברלין-תל אביב, עברה לי מחשבה בראש.

באמת כל מה שלמדנו מהשואה זה- "שמגיע לנו"?

אולי גם לאחרים מגיע משהו? כמו מחשבה פשוטה שהם- בני אדם?!