מה באתי להגיד - הקאמבק!

🎤 איך אפשר להסביר מה זה ספוקן?

זה התקף לב עשוי מילים, צחוק עד כדי כאב בטן מחולק לבתים, געגוע שנדחף בין פסיקים, צמרמורת שנשפכת לשורות קצרות, זה התינוק של שירה וראפ, זה פזמון בלי לחן, רגש לא מתנצל, זה לעלות לבמה עם כל הלב ולתת לו להתפוצץ לפי מקצב מפותל. 

זה כשאין לך ברירה – אז אתה כותב.
ואז את עולה. ואז אתה מתפוצץ. ואז הם שותקים. ואז הם מוחאים כפיים. ואז אתה נושם. 

ואנחנו אנחנו עושות מזה חפלה:

7 משוררות ומשוררי ספוקן בועטים, קיר וידויים פרוע, צ'ייסרים שנשפכים באקסטזה, תחרות כתיבה מול השעון, סטנדאפיסט אחד שלא מבין איך הוא נקלע לחינה ואקרובטיקה של להחזיק דרינק ביד אחת ומיקרופון בשנייה.

ואתם לא קהל. אתם שותפים. בכל זאת, כנראה שנשתף אתכם בסודות הכי עמוקים שלנו, אז אל תתפלאו אם גם אתם תמצאו את עצמכם בסוף הערב מקריאים שיר על אהבת חייכם המפוספסת שחלפה מולכם ברוטשילד. 

אז מה באנו להגיד? מילים. חפלה. לב פתוח. טרפת.

בשום אופן לא עוד ערב ספוקן – בלאגן מאורגן בחסות השפה.

ואם נותרתן מבולבלות – בואו פשוט תראו על מה אנחנו מדברות :)

📝 הערב בהפקת: הדר עבו ונטע דריטר