שני / אחרון / אוקטובר

שני/אחרון/אוקטובר החלה את דרכה בירושלים ב-2004. סולן הלהקה, ישי גרוס, הוא בוגר בי"ס בצלאל לאמנות, לשעבר סולן וגיטריסט הרכב הפּאנק "טואר ניקולה", שפעל בין השנים 2000 ל-2002. לצידו - יפעה נאור, בוגרת האקדמיה למוסיקה רובין ובוגרת ההרכב "להקת חימום". בסיסט הלהקה הוא אייל לויט, מנהל פאב ההופעות הירושלמי "הקצה", והמתופף הוא אודי שמש, בוגר ביה"ס לסאונד.
הלהקה החלה להופיע באינטנסיביות ואט אט אספה סביבה קהל מעריצים לא קטן בבירה. על אלבום הבכורה שלהם עבדו במשך חמש שנים ובמקביל הרבו להופיע בעירם ומחוצה לה וכך לצבור תהודה ארצית. ההשוואות לאגדה המוזיקלית "נושאי המגבעת" לא איחרו להגיע ובימים אלו הם נחשבים לאחד מהרכבי הרוק הצעירים האיכותיים והבולטים בישראל.
שני/אחרון/אוקטובר שרים שירה. מקומית, אישית, פוליטית, אנושית. הם מחזירים אותנו לימי רוקנ'רול אחרים, טהורים, של פעם. ההופעה שלהם היא עוצמתית וכובשת. הם מביאים איתם לבמה כריזמה ואנרגיה של מהפכה, כזו שתוציא, אולי, את המוזיקה הישראלית מהתרדמה שבה היא שקועה בשנים האחרונות. את אלבום הבכורה שלהם, "יופי", ניתן היה להשיג בשנה האחרונה רק בהופעות ולמרות זאת הוא הפך לאחד האלבומים המדוברים ב- 2010. כמעט כל העותקים אזלו מיד, עוד לפני הוצאתו להפצה סדירה. האלבום יצא באופן רשמי בתחילת פברואר 2011 בבית "נענע דיסק".

שני/אחרון/אוקטובר הם: ישי גרוס (גיטרות ושירה), יפעה נאור (גיטרות וקולות), אייל לויט (בס וקולות), אודי שמש (תופים).

שני/אחרון/אוקטובר ברשת:
לעמוד המייספייס של הלהקה הקליקו כאן 
לקטעי וידאו הקליקו כאן
לעמוד הפייסבוק של הלהקה הקליקו כאן 
עמוד הלהקה באתר מונוקרייב

מן העיתונות והביקורות:

"הם יוצרים רוק גיטרות אנרגטי, חכם, מלא רגש וכועס כמו שצריך.. בעיבודים והפקה מוסיקלית מפתיעים הם יצרו צליל שנשמע מאד עכשווי וטרי וחי, ועם זאת מחובר למסורת מ'פינק פלויד' וניל יאנג של שנות השבעים דרך 'הפיקסיז' ו'נירוואנה' ו'רדיוהד' ועד ימינו.. מי עושה רוק בימינו? (..) יש בנגינה המצויינת שלהם, בשירה מהבטן, בדרך שבה הם מוציאים את המוסיקה שלהם החוצה המון אנרגיה וחיוניות ומחויבות שסוחפת וכובשת אותך וגורמת לך להתאהב בהם מיד. ויש להם המון שירים מצויינים, לא "נחמדים" אבל בהחלט נגישים, שבעולם אלטרנטיבי היו הופכים ללהיט רדיו גדולים" (יואב קוטנר, קוטנר רוק.נט / ישראל היום)

"השם שלהם (הצורה שלו, לא התוכן) אומר משהו על הסגנון. אפשר לקרוא לזה 'מקסימליזם מקוטע'. שירים מהדהדים ואמוציונליים, אבל גם שבורים וחתוכים. הרבה טקסט פוליטי, הרבה גיטרות, המון תשוקה, לא מעט ארס, וגישה שמחפשת את המשותף, ולא את המפריד, בין פאנק רזה וכועס לבין רוק אמנותי דשן". (בן שלו, גלריה, הארץ)

"'שני האחרון של אוקטובר', הוא, בראייה צרה, הרכב פּאנק. אבל הוא לא סתם הרכב פאנק. הוא הרכב פאנק אינטיליגנטי שבאמת יודע לנגן, ויותר מזה - מחזיק באחד הסולנים הכי כריזמטיים, משכנעים ונוטפי תשוקה שמחזיקים כרגע במיקרופון. 'הנאום', הסינגל הראשון שלהם, הוא אנטי-סינגל כיאה ללהקת פאנק שעדיין מאמינה בערכים שלה". (Ynet)

"יותר מדי זמן עבר מאז שהישוו להקה ירושלמית צעירה ל'נושאי המגבעת'. לשם השוואה כזו נדרשת להקה חדשה ותוססת, רוק בוסרי אך מהודק בבוסריותו, גיטרות מובחנות ובעלות נוכחות שונה, טקסטים חריפים (ובעברית!) שעוצמתם כאגרוף בבטן ולא נשכח - שם לא ברור ללהקה. מאז שנות ה-2000, נדמה שרוב הלהקות הירושלמיות מתעלות עצמן לתחומי המחייה שמסביב לאינדי-רוק הבועט השפוי והמתוסבך בו זמנית - הרבה מטאל, הרבה Fאנק, גם ג'אז ואלקטרוניקה על שלל סוגיה. ואז הגיע יום שני האחרון של אוקטובר.. ובאותו תאריך הוקמה הלהקה הנקראת על שמו". (Qube).

"להקת גאראג'-פאנק-רוק ירושלמית עם השפעות כמו פיקסיז וסקס פיסטולז, גיטרות מייבבות בצרחות מכוסות אפקטים, טקסטים חדים עד פציעה, גישת DIY אמיתית - על המשבצת הזו, שהייתה שמורה עד היום כמעט בבלעדיות לנושאי המגבעת, נעמדת בגאווה הלהקה הצעירה והמעולה הזו (..) מחסומי הפרייזינג והשפה מתמוטטים בלי להשאיר סימנים בזכות כתיבה ישירה ונטולת פוזה. במקום לנסות טקסטים מפותלים עם אלגוריות ודימויים מורכבים, ישי גרוס בוחר להשתמש במשפטים פשוטים כדי לצייר את תמונת המצב שלנו כאן. מצב מורכב שבו הציניות שולטת, הצביעות חוגגת, הכל מסביב הופך פחות ופחות אמיתי והמוזיקה היא אולי המפלט האמיתי והיחידי מכל זה. היא הבמה לצעוק מעליה כדי להעיר את הקהל. היא אולי הכלי שיביא את ההתעוררות ובהמשך את המהפכה". (סער גמזו, קול הקמפוס)