רכיבי נגישות
- הדגשת ניווט מקלדת
-
בחר גודל פונט
-
בחר קונטרסט
- איפוס הגדרות נגישות
פסטיבל אינטימדאנס 2025
התשוקה עדיין בוערת. הנחישות לא התערערה. והחוצפה — רק החריפה.
אנחנו נכנסים אל אינטימדאנס 2025 עם תחושה שהעולם ממשיך להתנדנד — ומהגוף תצמח הישועה. הוא לא שואל רשות. הוא נכנס. הוא זז. הוא נופל וקם. הוא מגיב, בועט, מבקש משמעות, נוגע.
הפסטיבל השנה נאסף ונוצר מתוך כאוס, ומתעקש לבנות ממנו במה. רגעים של יופי בתוך אי־ודאות. עבודות שמבקשות לחשוב דרך הגוף — לא להציג תשובות, אלא לנסח שאלות. לא לפייס, אלא לעורר.
הן נולדו מתוך חוסר מנוחה: מתוך הצורך לגעת, ומתוך האמונה שתנועה היא צורת חיים, אבל גם אקט של התנגדות.
אינטימדאנס 2025 מביא גופים שנאבקים על נוכחות: יוצרים ויוצרות שמסרבים לשתוק ומבקשים ליצור מרחב שבו העדין והבועט חיים יחד. מרחב שבו אפשר להתבלבל, להתפרק, להתחבר — ולרקוד.
ניב שינפלד ואורן לאור מנהלים אמנותיים
פאני סטייט
עודד קוממי
מופע חוצה גבולות וזהויות, הבנוי מתנועות של כוכבות פופ שהתמזגו לשיבוט חדש.
המוזיקה – שירי פופ דאדאיסטיים מקוריים בעברית ובאנגלית – ממכרת במבט ראשון, אך חושפת בהדרגה שכבות של אופל ואכזריות. מתחת לגרוב - כאוס. מתחת לסטייל - סכין.
כוריאוגרפיה, טקסט ועיצוב: עודד קוממי | עם ועל ידי: מאיה שיף | מתופף: רותם טרייפמן
Fake New
דנה רוטנברג
מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש ואין קול חדש.
אבדות ומציאות, עובדות והמצאות, עוד לא אבדה העבודה. אין חדש תחת השמש יש חדש תחת השם.
בן ישראל
נועם בן ישראל
בזמן שישראל קרועה ומשוסעת,
אני מפנה את המבט פנימה – אל המשפחה, אל אבא בן ישראל ובן בן ישראל.
יצירה לאבא ולי, על יחסי התפקידים, על העברת ידע בין-דורי, ועל חיפוש של חיבור מבלי לטשטש את הפערים.
יצירה שמחפשת – אותי, אותך, אותנו.
יוצר ומבצע: נועם בן ישראל | מבצע שותף ליצירה: גיתי בן ישראל | דרמטורג: חי כהן | ניהול חזרות ועיצוב תלבושות: דור פרנק
תודה לחוות נאחת רוח על האירוח והמרחב לעבוד בו.
היצירה נוצרה בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאומנות.
DEFINE
דניאל בן עמי
משהו מתחיל לזוז — דחף פנימי
חסר שם. יצורים לא מוגדרים מגיחים בתנועה, בחיפוש אחר צורה וחיבור,חופרים אל מרתפי הנפש, יורדים לעומקם של מקומות פנימיים שעדיין לא
נחקרו. אולי שם תימצא התחלה?
הרצון של מציאת הגדרה מבלי שיגדירו אותי.
כוריאוגרפיה: דניאל בן עמי | רקדנים שותפים ליצירה: דן אוראל, יואל מסלי ,דניאל בן עמי | עיצוב תלבושות: דניאל בן עמי, Nothing's Personal | מוסיקה מקורית: יהונתן לייבוביץ' | מוסיקה נוספת: Night On Bald Mountain - Fantasia (1941) תודות: אופיר יודלביץ, אלי פולירוק חדד, עידן דוידוב, מרכז קהילתי נווה אליעזר
REfall
רותם ויינר צייקובסקי
נפילה, משקל, ומה שביניהם.
REfall עוסקת בגוף ברגעים של אובדן שליטה ושל אחיזה מחודשת.
מהי נפילה — אקט דרמטי או דווקא תנועה לקראת שיווי משקל חדש?
באמצעות רצף כוריאוגרפי בין התפרקות לארגון, REfall בוחנת אחיזה ושחרור, פעולה ורפיון, ומבקשת לחשוף את הדקויות שבין קריסה לתנועה קדימה.
האם אפשר לשחרר משהו ולאחוז בו בו־זמנית?
כוריאוגרפיה וביצוע: רותם ויינר צ׳ייקובסקי | עיצוב תלבושות: רותם ויינר צ׳ייקובסקי | מוסיקה: רותם ויינר צ׳ייקובסקי
צילום: דן בן ארי
למניפים
נעמי כץ וגיא אלון
דגל לבן, גופים נושאים אובדן והישענות – מחול שבוחן לאומיות, נחמה, וקרבה אנושית בתוך שבר. האם אפשר להביט במציאות מחדש? מה תפקידנו בתוך המערכת ומה המשמעות שאנחנו מעניקות לסמלים סביבנו? מה ומי הולך לאיבוד תחתם? מה קרה לילדים ולילדות שהיינו? אם פשוט נעזוב, נוכל באמת לראות אחד את השניה כמו שאנחנו? מי נשאר מאחור כשאנו נאחזים חזק מדי? גם אנחנו עצמנו?
כוריאוגרפיה: נעמי כץ וגיא אלון | עיצוב תלבושות: נעמי כץ וגיא אלון | מוסיקה: Andy Stott, Flore Lauretienne | רקדנים: נעמי כץ וגיא אלון
תודות: עידו גידרון, יעל ונציה, רועי שלטי, איתי מאיר, יואב ארטשיק
צילום: דן בן ארי
קריאטידות
המנון לגוף שבויגוף שבוי בדיאלוג סוער עם הקריאטידות—דמויות נשיות מהמיתולוגיה היוונית שהפכו לעמודים קפואים. הקריאטידות נעות בין הגוף התרבותי לדימויים קדומים של נשיאה, התמדה ואובדן באמצעות מדרגת אירובי, שהופכת לשער לשחרור. בין סדר אדריכלי למקצב פראי—הן מתעוררות לחיים ומגדירות את הגוף מחדש—לא רק כעדות לטראומה, אלא כמהות חיה נושמת ומתנגדת. מה שהיה פעם אבן, הופך למחול.
יוצרת וכוריאוגרפית: סיגל ארמוזה | רקדניות: ג'סמין אגמי, נעה צור, מעין סיני,
נויה נדב | אוצרות ועריכת פסקול: שי רהט | דרמטורגיה: איה צייגר | עין חיצונית: דורית
לוי, זוהר בייצ'ק | תלבושות: איה צייגר | צילום: נטשה שחנס
תודות: עמותת הכוריאוגרפים, סטודיו כפר האורנים, עמית ארמוזה.
צילום: נטשה שחנס
Sevillanas
מור שני, שרון שגיא וגל גורפונג
מחווה מזמנים ומקומות אחרים, תזכורת לאפשרות הפשוטה של הדדיות. ריקוד הזוגות כפרקטיקה של הקשבה — לא כסמל או כמחווה סנטימנטלית, אלא כפעולה פיזית שמייצרת תנאים לאחריות.
יוצרים: מור שני, שרון שגיא, גל גורפונג | ביצוע: שרון שגיא וגל גורפונג
צילום: דן בן ארי
שייקספיר קח אותי הביתה
אור מרין
פרפורמרים כלואים בתוך מרחב תיאטרוני, מחפשים בו מקלט ובית.
הם לובשים ופושטים דמויות, טקסטים ומחזות – כמו פנטומים בחפירה ארכיאולוגית של זיכרון בימתי.
דרך האלטר אגו הבימתיים המרובים שלהם הם בונים ושוברים נרטיבים רגשיים, מחברים בין יחסים, סמכות ואלימות מבוקרת.
אנחנו מזמינים אתכם ואתכן למציאות מקבילה, מופרעת, שמבקשת מחסה בקסם הבמה – וגם פורצת ממנו החוצה.
כוריאוגרפיה: אור מרין | ניהול מוסיקלי: איתי דלומי | רקדנים זמרים יוצרים: אורי דיקר, נוי חבר, תמר קמינסקי, איתי דלומי | ניהול חזרה: ענבר בוכבינדר | טקסטים, שירים וציטוטים: ויליאם שייקספיר, מתוך: כטוב בעיניכם, רומיאו ויוליה, המלט | אנטון צ’כוב, מתוך: השחף | קווין: The Show Must Go On | שורת המקהלה: Nothing | קברט: Wilkommen | פינה באוש: קפה מילר | אנה תרזה דה קירסמייקר: Rosas| ג’יזל: סצנת השיגעון / מוסיקה: אדולף אדם
תודה לגלבוע אגר שהתחיל איתנו את המסע.
מגנוליה
נעה שדור
Born from the breath of the south-east wind,
She carried a lily in her mouth.
Where her feet touched the soil, the world bloomed.
Her form was ever-shifting —
a ship, a flower, a storm,
a woman with a thousand faces.
Her laughter stirred the tides.
Her sorrow raised the mountains.
כוריאוגרפיה: נעה שדור | רקדניות שותפות ליצירה: ללאל פיליורה, שקד ורנר, נעה גרוניך, מאיה כהנוב | מוסיקה מקורית: שחר אמריליו | מוסיקה נוספת: José Larralde, Jerusalem In My Heart, Maslo Chernogo Tmina | שותף לקונספט: אנדראס מרק | הלבשה וסטיילינג: טניה ג׳ונס | ייעוץ אמנותי: דן חסון | ניהול חזרות: איריס מרקו | ליווי הפקה ותוכן: עינת בצלאל | עריכת מוסיקלית: אורי זורניצר | הפקה: נעה חזות
תודה: רכס יצחקי, אורי ליכטיק, עידו קגן, שרה הולכמן, יובל רוזמן, רחל גוטסמן, ניב שינפלד ואורן לאור.
בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, The Centquatre - Paris, משרד התרבות והספורט..jpg)
.jpg)
.jpg)
יום חמישי 5.6 / 22:00 / הכניסה חופשית
LATE NIGHT | ליפ סינק, דרמה ומסיבה לתוך הלילה
ברוכים הבאים לצד הפרוע של אינטימדאנס: הבמה נפתחת, השפתיים זזות, והאורות מנצנצים.
לילה של ליפ סינק חסר גבולות, הופעות בלתי צפויות, ופסקול שגורם לגוף לזוז מעצמו.
בין הקטעים ואחרי המופע – מסיבת להיטים. בואו לזוז איתנו.
יום שישי 6.6 / 22:00 / הכניסה חופשית
LATE NIGHT | סרט ופופקורן: הקרנה מיוחדת של Paris Is Burning
סרט הקאלט Paris Is Burning משנת 1990 מתעד את סצנת ה־Ballroom בניו יורק של שנות השמונים – מרחב שיצרו קהילות הלטינה, האפרו־אמריקאית והקווירית בעיר. מתוך דיכוי, עוני ואפליה – נולדו תרבות, גאווה, אופנה ושפה שהשפיעו על העולם כולו.
במרכז הסרט עומדת לא רק האסתטיקה של הליפ־סינק, הווגינג וה"קטגוריות", אלא גם הסיפור של קהילות שבנו לעצמן בית – במובן הכי רדיקלי של המילה.
אנחנו מזמינים אתכן ואתכם להצטרף לצפייה משותפת. פופקורן חופשי.
IN THE EYE OF THE MACHINE
גל גורפונג
על מצע של נשימה — מתכווצת ומתרחבת — נפרשת הצצה לחיים. העבודה נולדה ממסע אישי של האמן גל גורפונג, שחלה בסרטן נדיר, ובמהלך הטיפולים עבר סריקות גופניות קרות, קליניות, שראו את גופו אך לא את זהותו. כעת, אותם דימויים רפואיים מהווים חומר גלם ליצירה: באמצעות בינה מלאכותית, הם מתורגמים לדמויות חדשות — לפעמים מזוהות, לפעמים זרות, היברידיות, בין אנושי לטכנולוגי.
הבינה המלאכותית אינה רק כלי כאן, אלא שותפה מביטה. עינה המקפיאה מבטלת הבדלים בין פנים לחוץ, והופכת את הגוף הפגוע למצע לדמיון. מתוך רגע של חולשה, של חשיפה ושל פחד, נולדת מחווה חזותית של עוצמה. הסריקה הרפואית מתחלפת במחווה של חיים, בשאיפה להרכיב מחדש את הדימוי העצמי מתוך מבט המכונה.
עיבוד ועריכה: גל גורפונג | ליווי אמנותי למחלה: ליאור זלמנסון | סריקות: אסותא, MD Anderson Cancer Center
רקדן ויוצר, בוגר המסלול להכשרת רקדנים בניהולם האמנותי של נעמי פרלוב ואופיר
בעל תואר ראשון במדעי המחשב ופסיכולוגיה בדגש מדעי המוח מאוניברסיטת תל אביב
חבר ומנחה בעמותת Tech2Peace.
