תיאטרון תמונע בית ליוצרים וקהל  - TMUNA
ג'ודי יקירתי
מאת ובבימוי: נאוה צוקרמן ויעל דר

ינואר 2000- פברואר 2004
 

כתיבה ובימוי: נאוה צוקרמן ויעל דר
עיצוב חלל: עתי אהרונסון, עיצוב תאורה: רמי קצב.
שחקנים: יוסי רחמני, עדיה גודלבסקי, תמר דסקל, אראלה כץ, מיה דגן, חן חגי, מיכל ויינברג, דרור גור אריה, עמית גור ויוסף סוויד.

נאוה צוקרמן על "ג'ודי יקירתי" - מיקי טימן / מעריב

גבר בן חמישים עוזב את משפחתו בערב חתונת בתו ויוצא לחוף הים של תל אביב. מפגש סהרורי של הגבר עם דיירי החוף והגורל מוביל לרצף התרחשויות המשנות את חייהם של כולם. הגבר פוגש ביוצר המחפש את השורה הראשונה ליצירה החדשה שלו, צמד דראג קווינס מתפכח מאשליות על נשיות ועוד דמויות שבלילה אחד חולקות גורל משותף. יחסי אב-בת-אישה, גבר-אישה-זוגיות, בחירה-אחריות-גורל עומדים במרכז ההצגה.

כשנה לאחר פתיחת מתחם תיאטרון תמונע בשונצינו 8, העלה אנסמבל התיאטרון את עבודתו החדשה "ג'ודי יקירתי", בבימויה של נאוה צוקרמן, המנהלת האמנותית של תיאטרון תמונע. החודש תועלה ההצגה ה- 50, בתקופה בה רלוונטי העיסוק בגורל עד כאב.

 

 

"לפעמים אני יושבת ומרגישה שהגורל שלי יושב ליד השולחן איתי ואני אומרת לו: היי, אהלן, חכה רגע, תן לי לסדר את העניינים, אל תתערב לי... הדיבור הזה בא מתוך החולשה האנושית שצריכה להתמודד עם דברים שקשים לה מאוד. מלחמות, קיום כלכלי, לידות, מחלות, אלה דברים שבהם הפחד הוא מאוד גדול ולידו תמיד תמצא את הגורל...

מאז ומעולם אני רואה את עצמי כפרטנרית של מבט להסתכלות על החיים דרך המקום הלא נתפס הזה, שאין סיכוי להבין. יש הסתכלות על מהלכי חיים חברתיים, היסטוריים ופוליטיים דרך ניתוח, השוואה והסקת מסקנות. בסופו של התהליך, המסקנה שאני אסיק, היא מבט שנקרא תפיסה גורלית. יש שיגידו שזוהי תפיסה פאטאלית, אך נקודת ההתייחסות שלי היא דווקא ממקום של "קטונתי", של אהבת החיים ושל הגורל כפרטנר. יש היגיון במהלכי הגורל, אך כנראה שלעולם אתבונן ואשאל, אך לא אבין את מהלכיו, בודאי לא בתקופה האיומה הזו. אולי הקסם מצוי באי הידיעה. ידיעה משמעה גם פחדים, וניסיון לשלוט על הצלחה מול כישלון. קבלה משאירה אותך נאיבי מול הדברים, אי ידיעה משאירה אותך גם פראי. הגורל הוא חכם. בחקר אי הידיעה יש איזו חוכמה. בימים אלה, לצערי, מרבים לשוחח עם הגורל ממקום פאטאלי ופחות אמין.

באמת מרגישה שיש לי שיחה איתו מילדות וחושבת שלכל אדם נקבעות הכמויות שלו. לכן מאמינה שבמקום לדון בחיים, במצב, בדרמטיות עלינו לכוון את מהלכינו למקום יצירתי, של איך לדאוג שיקרו חיים" (נאוה צוקרמן)

 

ההצגה מבוססת על קובץ סיפורים בנושא גורל בעריכת פנחס שדה, תוצר של סדנא שהתקיימה במשך שנת עבודת משותפת של היוצרים.

 

מן העיתונות:

"היוצרות עושות שימוש מצויין בחלל וההצגה מקבלת לעיתים מימדים כוריאוגרפיים... עבודה קבוצתית נהדרת... יש לי כבוד רב לרצינות שמביעים כאן יוצרים של ממש כדי לבטא את התפלות של הקיום" (אליקים ירון, מעריב).

"ג'ודי יקירתי מפגישה את הצופה בה עם עצמו.. אולי זו בכלל לא הצגה, כלומר, לא רק הצגה. ברוכים הבאים לחוג המשולב לתיאטרון ופילוסופיה... וזאת, רק עוד סיבה אחת ללכת לראות את ג'ודי יקירתי" (יובל שחל, המשוטט).

"ההצגה מנצלת להפליא את החלל רב המפלסים, כולל גומחות, עליות גג, סולמות...

הצגה בלתי קונבנציונלית ומעניינת" (לילי עבודי, צומת השרון)

 



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.