המופע "מלחמה אופרת רוק" נולד בתשעה באפריל 2002, אי שם בסמטאות ג'נין.
קצת לפני שהשמש עלתה, מצאתי את עצמי, מילואימניק בן 29, מחלץ תחת אש חברים שלי מהפלוגה.
"שבועיים אחר כך חזרתי לעבודה באולפן. לא יכולתי להסביר לאף אחד סביבי מה עבר עלי, לא הצלחתי לתפקד כמו תמיד. במקביל לטיפול שקיבלתי מהצבא, התחלתי לכתוב. בהתחלה כתבתי רק מוסיקה. אחר כך כתבתי מילים, והפכתי את המוסיקה לשירים."
- קובי ויטמן
"מלחמה אופרת רוק" הוצג בשלוש השנים האחרונות בפני אלפי אנשים בכל רחבי הארץ. לאחר מספר חודשי הופעות בגרסא אקוסטית, חוזר המופע בגרסתו החשמלית והבועטת.
קובי ויטמן, בשיתוף עם צוות השחקנים, הנגנים והבמאי איקה זהר, יצר מופע המשלב בין הצגת תיאטרון להופעת רוק, הסוחף את הקהל פעם אחר פעם אל תוך מערבולת הרגשות הפרטיים שלו, תוך כדי תחושת הזדהות עמוקה.
כתיבה, לחנים, עיבוד והפקה מוסיקלית: קובי ויטמן
במאי: איקה זהר
משתתפים: דביר בנדק, איילת רובינסון, יניב לוי, קובי ויטמן
ההרכב: טל ליטבק ובן לביא - גיטרה אקוסטית, קולות, שאול בסר - פסנתר, נטע כהן שני - צ'לו, אביב בונן - תופים, ניר מימון - בס.
"בעשר וחצי בלילה האולם של תמונע כבר מלא. קרוב ל-200 איש מגיעים. טווח גילאים החל בבני נוער וכלה בבני חמישים שחלקם כנראה חוו על בשרם מלחמה או שתיים. ואז מתחילה המוזיקה. בעשר הדקות הראשונות נדמה שהקהל מתקשה לעכל את המילים. אבל אז מגיעה פאוזה ראשונה בין השירים, ואחר כך בשטף מגיעות מחיאות הכפיים. האווירה מתחממת, ויטמן ושות' צוברים תאוצה, ואז מגיעות גם הדמעות. אנשים יושבים בחושך ובוכים. כשאיילת רובינסון שופכת את הקרביים לטקסט "שן עכשיו ילדי הקט, תראה שיום אחד כבר לא נפחד", אפשר להבחין בראשוני הגרופיז, המכירים כל מילה בעל פה, וכמובן תחושת ההלם למשמע המשפט המסיים את "מלחמה": 'ומה אם מחר זה יקרה שוב'?"
- טל פרי, Mako
קישורים:
