המלטMachine

כשנגשתי ל"המלטMachine" של מולר, מצאתי את "המלט" של שייקספיר מחדש. שניהם לא הניחו לי. "המלט" של שייקספיר נקלע למסע טיהור הבית. הבית שאמו ודודו זיהמו ברצח, שקרים ומניפולציות, כדי לשמור על המלוכה.

מולר חובט ב"המלט" השייקספירי על תמימותו המעכבת אותו מלנקוט עמדה ברורה לעשות מעשה. במחזה "המלטMACHINE", מולר מעז לשלוף את "המלט" השייקספירי מנבכי תקופתו, לזמן שלו (גרמניה המזרחית) ולבטא, דרך קולו של המלט הקלאסי, את רגשותיו ודעותיו על החברה והתקופה שבה הוא חי.

מצאתי את עצמי מול שני קולות, "המלט" של שייקספיר ו"המלט" של מולר. בהשראת מולר הלכתי לחפש את ה"המלט" של הזמן והמקום בו אני חיה.

אני הייתי "המלט", אומר מולר.

אני מה"המלטים", אני כותבת.

ואופליה? לא נופלת לנהר. היא נשארת לשמור על הדופק של העולם.

נאוה צוקרמן

 

מאת: היינר מולר

תרגום: דורון תבורי

טקסטים מ"המלט" בתרגום: דורי פרנס

עיבוד וכתיבה: נאוה צוקרמן, יעל דר

בימוי: נאוה צוקרמן

מוסיקה: אייל שכטר, טל לוי

שחקנים יוצרים: בני אלדר, גיל אלון, עינת ויצמן, דוד זאבי, ריקי חיות

עיצוב תאורה: יאיר ורדי

עיצוב תפאורה: אריאל טל ארביב

עיצוב תלבושות: לירון מינקין

נגנים: ארז דסקל, אבנר טואג, שניר שהינו

השיר "ילדי התקופה": ויסלבה שימבורסקה

בתרגום: רפי וייכט

ניהול טכני: ניר פרטוש

ייעוץ סנפלינג: גולן דנן

ע. במאי: נטלי בר און

מנהלת הצגה: שי גבריאלי

תודה מיוחדת ניצן כהן על עיצוב דמותו של הורציו


המלטMchine
קרדיטים
מן העיתונות
עבור לתוכן העמוד